פרק יב' - סדקים ראשונים בשותפות

פרק יב'-סדקים ראשונים בשותפות 1945-1946

 מושב בן-שמן מנה 13 משפחות בסה"כ.  שנים רבות נאנקו חברי המושב תחת עול ההלוואות כדי להצליח ולהתקיים בתנאים הקשים. בשנות העשרים הקשיים היו גדולים מנשוא, כפי שכבר תואר בפרקים קודמים. מאמצע שנות השלושים המשקים הצליחו להתבסס ונראה היה שיש עתיד למקום.  הגיעו  צעירים, בני ובנות זוגם של בני המושב, ונראה היה שאפשר להרחיב את המושב ולבסס אותו.  למוסדות המיישבים היה כנראה אינטרס מובהק לקיים את המקום משנותיו הראשונות, זו הייתה נקודה יהודית ששכנה בלב כפרים ערביים ובאותן שנים עמדו להכריע בשאלת חלוקת א"י ליהודים ולערבים.  אם כך, איך קרה שבאמצע שנות הארבעים במהלך שנת 1945 נבקעו סדקים ראשונים במארג העדין של מושב בן-שמן?

 

1/11/1945

ועד מושב בן-שמן מקבל מכתב משמואל דיין במחלקה להתיישבות של המרכז החקלאי וזה לשונו:

 

מפליא הדבר שאתם נותנים לחברים בודדים שלכם למכור את משקם וע"י כך לפורר את המושב בלי החלטה מוסמכת של הכפר ושל המוסדות.     נבקשכם לעכב כל פעולה מסוג זה עד בירור משותף בין המושב, המרכז החקלאי וועד המושבים שיתקיים בשבועיים הבאים. בברכת חברים ש.דיין

 אל המכתב המקורי

6/11/1945

 

זלמן ראובני  עונה לשמואל דיין בשם ועד המושב במכתב שנכתב בכתב- יד:

בתשובה למכתבכם מ 1.11.45  בעניין מסירת המשקים של חברינו. אנו מודיעים לכם שכל המשא והמתן לא היה ידוע לנו ושהוא התנהל מאחורי גבינו אנו מתפלאים רק שהמרכז החקלאי שצריך להגן על שלומות הנקודה נותן את ידו לפעולה שהיא מסכנת את עצם קיומו של המושב. ואנו דורשים לקיים את הבירור המוצע על ידכם בלי דיחוי ובהקדם האפשרי. בבח' בשם ועד המושב ז. ראובני אל המכתב המקורי

באותו יום בו נכתבה תשובת מושב בן-שמן שולח הד"ר ליהמן מכתב לשמואל דיין אליו הוא מצרף תזכיר מפורט (חלקו הבאנו בפרק יא) העוסק במצוקת הקרקע בכפר הנוער בן-שמן את מכתבו מסיים ד"ר ליהמן במילים:

"אנו מקווים, שלתנועת המושבים תהיה הבנה למצב המיוחד של כפר הנוער בן-שמן".

אל המכתב הנלווה לתזכיר  של ד"ר ליהמן

 

בהמשך, ועד מושב בן-שמן מוזמן להגיע לבירור במרכז החקלאי, בעניין העברות חלקות אדמה של חברים לכפר-הנוער, בתאריך 28/11/45

אל ההזמנה

 

29/11/45

שמואל דיין שולח מכתב למר י. וייץ בלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל

בו הוא נוקב בשמותיהם של החברים שמעונינים למכור את המשקים:

א.נ.,      שלושה מחברי בן-שמן הח"ה: פרידמן משה, פרידמן לוי, וגלוזמן, מבקשים לצאת מהמושב ובאו בדברים על מסירת אדמתם למוסד החינוכי – לכפר הנוער במקום.           המושב באספתו הכללית הביע התנגדות נמרצת למסירת האדמה, כי המושב קטן כידוע ויציאת שלושה חברים מעמיד את המושב בסכנת קיום.       אם במקרה תבוא בפניכם הצעה של העברת קרקעות מרשות חברים מתישבים אין לעשות זאת בלי הסכמת המושב והמרכז החקלאי. בכבוד רב ש. דיין העתקים: לועד בן-שמן                  לח"ה: גלוזמן                              פרידמן משה                              פרידמן לוי

  אל המכתב המקורי

28/11/45

במקביל למכתבו של שמואל דיין נשלח ללשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל מכתב שיצא ממושב בן-שמן:

א.נ.      שלושה חברי כפרנו החליטו לעזבו. כנהוג במקרים כאלה, מקבל המושב באישור המוסדות חברים אחרים במקום העוזבים. במקרה הנדון מנהל כפר-הנוער בן-שמן  מו'מ עם העוזבים לרכוש את משקיהם.         לא נעלמה מאתנו המצוקה הקרקעית של כפר-הנוער. אך יחד עם זה לא נוכל להסכים בשום פנים, כי משקי העוזבים לא ימלאו ע"י משפחות מתיישבים חדשים. כפרנו מונה בס"ה 13 משפחות והקטנתו מסכנת את קיומנו. לפיכך היינו מבקשים מכם להתנגד לכל העברת משק שלא בידיעת המושב ואישורו.   בכבוד רב י. דוברוב העתק: למרכז החקלאי             לתנועת המושבים             לכפר הנוער בן-שמן   אל המכתב המקורי

  25/12/45

מהלשכה הראשית של הקק"ל נשלחת תשובה למרכז החקלאי כי הם רשמו לפניהם לבלי תת רשות להעברת קרקע מהמתיישבים במושב בן-שמן לאחרים, בלי הסכמת המושב והמרכז החקלאי. עם זאת הם מוצאים לנחוץ להביע את השקפתם שכל עזיבה של מי-שהוא ממתיישבי המושב תחתור תחת קיום מושב זה, שהודות לאפשרות הגדלת מים, ישנה היכולת להגדיל אותו ע"י הכנסת מתיישבים חדשים.

 

אל המכתב המקורי

 

 

רעיונות להרחבת המושב 

 

4/1/1946 ב' בשבט תש"ו

שמואל דיין שולח שני מכתבים בהם הוא מדבר על הגדלת מספר המתיישבים במושב, אחד למושב בן-שמן והשני לקק"ל (אל המכתב):

לכבוד הקה'ק י. וייץ י ר ו ש ל י ם א.נ.,      המושב בן שמן מודיע לנו ביום 27/12 כי נענה להצעתינו להגדיל את המושב על השטח  שברשותם מתוך תקוה לגילוי מים באדמתם.      אנו שמחים כמובן להחלטתם, אולם הצעה זו תתגשם אם תוגש להם עזרת המוסדות המישבים. בכבוד רב ש.דיין

10/1/1946

שמואל דיין ממשיך ללא לאות לעזור לאנשי בן-שמן ושולח עוד מכתב למחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, בו הוא מבקש מהם להתחיל להכין תוכנית הגדלה בהתיעצות עם המושב.

18/1/1946

החבר יעקב הלפרין מן  המרכז לחינוך של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י, שולח מכתב שתדלנות לח' א. הרצפלד במרכז החקלאי בו הוא מביא שוב את תביעתו של כפר הנוער לקרקע נוספת.

10/1/1946

תנועת המושבים נכנסת לתמונה כדי לעזור לאנשי מושב בן-שמן במאבקם נגד הגורמים הסבורים שלכפר-הנוער מגיעות אדמות 3 המשקים העומדים לעזוב.

החבר וילקומיץ שולח לד"ר ליהמן מכתב נזיפה:
 

לכבוד הד"ר לימן כפר הנוער בן-שמן ת.ד. 833 תל-אביב   ח.נ.         שמענו כי למרות החלטתו המפורשת של המושב בן-שמן הנך מוסיף לבוא בדברים עם כמה מחבריו על העברת משקיהם לרשות מוסדכם.        מושב בן-שמן הוא אחד מהכפרים הותיקים בארץ שהשתרש בארץ וצעדך זה מסכן את אפשרות המשך קיומו.       מאחר שהמושב תקיף בדעתו להגן על שלמותו ועל זכות קיומו כמושב – מבלי שנתעלם מחשיבות המטרה אשר לשמה הנך פועל בשטח זה – הננו רואים את צעדיך כחתירה תחת קיומו ושלמותו של מושב עובדים בארצנו ואין צריך לומר שנתייצב במלוא כוחנו לימין המושב.        הננו פונים, איפוא, אליך לחזור בך מדרכים בלתי ציבוריות שעלית עליהן.  בשאלות אלה אין לבוא בדברים עם שום גורם במושב זולת מוסדותיו הנבחרים.   בב'ח      ע. וילקומיץ העתק: לח'ה הרצפלד, דיין             לקהקל; למחל' ההתישבות של הסוכה'י             לועד מושב בן-שמן

באותויום כותב החבר וילקומיץ מתנועת המושבים מכתב נזיפה גם לחבר א. הרצפלד:

לכבוד המרכז החקלאי לידי הח' א. הרצפלד כ         א      ן   ח.נ.     למרות שבדיון בעניני בן-שמן סיכם המרכז רק לשגר משלחת למושב לבירור עמדתו ביחס לשאלת העברת מספר משקי חברים עוזבים לרשות המוסד, נמסר לנו כי הנך מוסיף לפעול ולהדריך את החברים העוזבים והמוסד בניגוד לעמדתו הציבורית של המושב.         נראה לנו כי מחובתו הישירה של הארגון המרכזי של הסתדרות הפועלים החקלאים לכבד קודם כל את ארגונו העצמי של כל אחד מתאיה ואנו בטוחים  ומקוים, כי כל צעד שיעשה על ידך בשטח הנדון לא יבוא שלא מתוך התיעצות אתנו ובעיקר עם המושב.      מכיון שבשאלה הנדונה ישנם חילוקי-דעות בתוך המרכז (מכל מקום תנועתנו קבעה בשאלה זו עמדת תמיכה מלאה ברצונו של המושב), הננו תובעים ממך בכלל לא לפעול בענין זה מבלי דיון והחלטה במרכז.   בב'ח ע. וילקומיץ

27/1/1946

אברהם הרצפלד לא נשאר חייב, הוא שולח מכתב תשובה ובו הוא עונה לחבר וילקומיץ בצורה מאדתקיפה. הוא משתדל להפריך את טענותיו,  ובעצם טוען שכל כוונתו היתה לשמור על זכויותיו של הפרט, או אולי במקרה הזה הפרטים כלומר שלושת המשפחות שמתכוונות לעזוב את המושב.

מכתבכם מס123/4-746, מיום 10.1.46, בענין בן-שמן     לכבוד תנועת המושבים והארגונים לידי הח' וילקומיץ, כ        א      ן.   ח.נ.,        קבלתי את מכתבכם הנ"ל והצטערתי מאד למקרא תוכן-דבריו חסר-השחר. משום חברות בודאי אין בו!      במקום לפנות אלי ולשאלני מה אנכי פועל, הנכם כותבים: "נמסר לנו כי הנך מוסיף לפעול ולהדריך את החברים העוזבים והמוסד בניגוד לעמדתו הציבורית של המושב". אשמה "פעוטה", לכאורה!     תשובתי על כך היא: להד"ם. בטרם כתבתם, מן הראוי היה לכם להתענין בדבר. דאגתי היחידה היתה, ונדמה לי כי זהו יסוד היסודות של תנועת המושבים, שגם הפרט לא יבוזה, גם לו זכויות לקיומו בתוך המושב ובתוך תנועת העבודה, ביחוד כשאין בזה נזק כל שהוא לכלל. מותר לשקוד על כך.     אף בדברי התוכחה – "כי מחובתו הישירה של הארגון המרכזי של הסתדרות הפועלים החקלאים לכבד קודם כל את ארגונו העצמי של כל אחד מתאיה"-הרחקתם לכת בכתובת. את האשמה הזאת כמות שהיא, יכולתם להטיל על כתובת קרובה בהרבה, על אותו הארגון שחתם על המכתב הנ"ל.         אשר לתביעתכם להביא את השאלה הנדונה לדיון ולהחלטה במרכז החקלאי – לא רק שאנוכי מקבלה ברצון, אלא עומד על כך. בדבר הזה- שלא פרט כי אם מוסד מהין לכתוב כך, ולא לפרט אלא למוסד, שדם לו זכויות לא מעטות בהתישבות זו ובארגונה של תנועת הפועלים – עוד לא קרה. בירור זה מן ההכרח שיהא. אבקש איפוא מהמזכירות שלנו להעמיד את הענין לדיון בישיבת המליאה של המרכז החקלאי.   בב"ח   א. הרצפלד   העתק: למזכירות המרכז החקלאי,                לידי החבר הלפרין.

 

החבר הרצפלד מכחיש את מעורבותו הרבה ופעילותו לטובת כפר הנוער בן-שמן. אך ממכתבים שנשלחו אליו ע"י ד"ר ליהמן במהלך שנת 1945, מסתבר שעניין מסירת או נכון יותר מכירת שלושת המשקים ואדמותיהם התגלגל בחשאי. הד"ר ליהמן ניהל מו"מ עם שלושת המשפחות, א. הרפצלד היה שותף בסוד העניין.  כל העניין התנהל ללא ידיעתם של אנשי מושב בן-שמן, וללא שיתוף המוסדות המיישבים, ניתן להניח, מתוך הנוסח האישי של המכתבים, שאברהם הרצפלד פועל בחשאי כטובה אישית לד"ר ליהמן, אתו הוא מיודד שנים רבות.  

בתאריך 20/5/45, 6 חודשים לפני מכתבו של שמואל דיין לועד המושב, כותב ד"ר ליהמן  בכתב ידו מכתב אישי לחבר הרצפלד, וזו לשונו:

 

בן שמן 20/5/45   חבר הרצפלד היקר- שמעתי כי הנך עומד להפגש היום עם אנשי המושב בן-שמן בקשר לשאלה שדברנו עליה, והנני חושב כי כדאי שתדע על "ההדים" שהגיעו לאזנינו עד כה בענין זה (באופן"בלתי רשמי" כמובן):          1. חושבים כי כמחצית חברי המושב נוטים לקבל את ההצעה. בין המתנגדים כמה מהחח' הצעירים.        2. הובעה דעה (של צד שלישי), כי כל בעל משק בבן-שמן ירצה לקבל באופן ממוצע לא פחות מ1500- (אלף וחמש מאות) לא"י – לאחר שיקח אתו את כל האינוונטר החי והדומם.   אך ברור שכל זה – אך בבחינת שמועות ורשמים שהגיעו אלינו ע"י צד שלישי. הריני מאוד מחכה לידיעות ממך.   בברכה שלך ד"ר להמן

מכתב זה הוא מעניין במיוחד, משום שהוא אישי מאוד, הוא מדבר על השאלה שדברנו עליה, הוא מעביר לו הדים, רשמים לא פורמליים, מצד שלישי, שהוא עצמו מגדירם כשמועות (המקור בנספחים בסוף הספר).

 

ב27/7/45- הרצפלד שולח לד"ר ליהמן מכתב קצר ואישי מאד שזו לשונו:

לכבוד ד"ר להמן, בן-שמן   יקירי,          בשאלת אדמות המושב, אשר שוחחנו עליה, אבקשך למסור את הפרטים לח' מסחרי, ואם יהיה צורך הוא יעבירם אלי ללונדון או שהענין יחכה עד שובי ארצה.   בברכה א.ה (א. הרצפלד)

 

ב4/11/45, סמוך מאד לתאריך שבו נודע לאנשי מושב בן-שמן על כוונת החברים למכור את המשקים לכפר-הנוער בן-שמן כותב ד"ר ליהמן מכתב ארוך שבו הוא עצמו טוען שהפרשהמתגלגלת חודשים מאחורי הקלעים, והוא ממשיך ללחוץ.    ד"ר ליהמן מדבר על כך שקיומו של כפר הנוער תלוי בעניין מסירת המשקים, וקובע שההצעה הנדונה לא מזיקה לאף איש. 

אין ספק, שאנשי מושב בן-שמן היו נתונים בלחץ בלתי נסבל מצד האינטרסנטים, ואולי גם 3 המשפחות היו נתונות בלחץ של בעלי העניין, ובינתיים נשלח מעריך ל-שלושת המשקים:

לצורך ההערכה  של המשקים מתבקש ועד המושב להעריך את הרכוש הציבורי לשנת תש"ו, וכך הם מפרטים במכתב לחבר ז. מסחרי במרכז החקלאי:

ההערכה שלנו לכלים המשותפים לשנת תש"ו היא כדלקמן: ·בית ספר בנין 200-  לא"י ·המחלבה והקרור 294- לא"י ·מגוב טרקטור מעגילה מקצצה 125- לא"י ·מכונת דיש  80- לא"י ·משאבת עזר 185- לא"י ·מכון המים  300- לא"י ·רשת הצינורות 120- לא"י ·בסה"כ 1404 (אלף ארבעה מאות וארבעה לא"י)   בב'ח בשם ועד המושב י. דוברוב  ז. סטל

 


במאי 1946 נשלח מכתב ממושב בן-שמן עליו חתומים ז.סטל וז. ראובני ובו הם מערערים על מסקנות ועדת ההערכה של שלושת המשקים, הם מפרטים את פרטי הערעור,  וטוענים שהועדה, שעשתה את ההערכה, לא שיתפה את ועד המושב.

      בינתיים, לא מוסרים את המשקים לכפר הנוער, שמואל דיין שחשף בפני חברי המושב את המגעים המתנהלים מאחורי הקלעים, הצליח לעורר את אנשי המושב להגן על רכושם, הם נאבקו בכל כוחם למנוע את רוע הגזירה. למרות לחציו של אברהם הרצפלד שתמך בצרכיו של כפר-הנוער, תנועת המושבים יצאה להגנת המושב והצליחה למנוע את פירוק המושב כבר בשלב זה.

 ניתן לעיין בהתכתבות  כולה. המסמכים מסודרים לפי התאריכים שבהם תוייקו בתיק של המרכז החקלאי. כך  מצאתי אותם בתיק מסודר בארכיון לבון, וצולמו למעני, לפי בקשתי,  בארכיון  בשנת 1997.

פרק יג' - תוכניות ההרחבה והסיום המר

פרק יג' – תוכניות להרחבת המושב והסיום המר

1946-1948

 

 באפריל 1946, לאחר חצי שנה של מאבק לשימור המסגרת של המושב, מדברים על תוכניות להרחבת המושב.  הרצפלד שולח מכתב למר י. קליבנר בתחנה לחקר החקלאות  ברחובות ומזכיר לו שהוא מחכה לתכנית ההרחבה של מושב בן-שמן ובכללה גם חלקו של כפר-הנוער בן-שמן.

 שנה זו, 1946, הייתה שנה סוערת בחיי מושב בן-שמן, חברי המושב נאלצו להחליט אם הם מגדילים את המושב ומחלקים את הקרקע עם המשפחות הנוספות. צעירי המושב היו צריכים להחליט אם הם מעוניינים להישאר בהרחבה.

אברהם הרצפלד ממשיך ללחוץ על כל הגורמים להוציא לסיים את תוכנית ההרחבה, מתקיימת התכתבות ענפה בין הגורמים שצריכים לסיים את התוכנית. להתכתבות זו שותפים: שמואל דיין, הרצפלד, י. קליבנר.

 

ב26/8/46- נשלח המכתב המיוחל לחבר הרצפלד כתוב בכתב יד וחתום בידי י. דוברוב:

 

לכבוד הח' הרצפלד   ח.נ. לצערנו לא יכלנו לפני זה לדון על תוכנית הרחבת מושבנו היות ותכניתו של קליבנר נתקבלה לפני זמן קצר.  בשבת 24/8 באסיפת המושב קיבלנו החלטה על הרחבת מספר החברים במושבנו ואנו מבקשים אותך לקבוע לנו פגישה בהקדם האפשרי לדון יחד על פרטי התכנית.   בב'ח בשם ועד מושב בן-שמן י.דוברוב

 
אל המכתב המקורי



בעוד אנשי מושב בן-שמן נערכים להרחבת המושב, עדיין מתרחשים מאחורי גבם תהליכים של מסירת אדמה לכפר-הנוער בן-שמן והפעם מצד הקק"ל. על כך יעיד המכתב שנשלח ב-נובמבר 1946:

 

מושב בן-שמן                                                                                          26.11.46     לכבוד הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל י  ר  ו  ש  ל  י  ם   א.נ.       מזכירות תנועת המושבים מסרה לנו על דיון שהתקיים אצלכם בקשר להעברת קרקע ממושבנו לכפר-הנוער.       עוד לא שמענו על מקרה, שהקרן הקיימת תקח אדמה מעובדיה בלי הסכמתם. כידוע לכם כפרנו קטן מתחת למינימום ההכרחי לקיום נקודה ולא נוכל לוותר אף על שעל אדמה.       המשרד התיכון של הסוכנות  עיבד הצעה של הגדלת המושב. תכנית זו קשורה במסירת בניני המושב הקיימים בצירוף עוד 100 ד' למוסד על מנת לבנות תמורתם חדשים לפני התכנית החדשה, שתכיל כ-24 מתישבים. אנו עוד לא סיכמנו את יחסנו לתכנית זו, אך היא יכולה לשמש בסיס למו"מ בינינו לבין המוסדות. בלי קשר להגדלת המושב לא נכנס בשום  מו"מ על העברת שטח כלשהו מאדמתנו, שהיא משמשת הבסיס ההכרחי לקיומנו.     בכבוד    רב   ז. הורוביץ     ז. סטל העתק: למחלקה להתישבות של הסוכה"י לתנועת המושבים למשרד התיכון למרכז החקלאי

אל המכתב המקורי


חצי שנה לאחר מכתב זה, ב18/6/1947-, שולח שמואל דיין מכתב למושב בן-שמן בו הוא כותב:

"לאחר דחיות והיסוסים הסכמנו למסור את דבר הגדלת בן-שמן ותביעת כפר הנוער לוועדה המורכבת מה' י. וייץ, י. קליבנר, א. הרצפלד, ש, דיין וה' כהן. אבקש בזה את חוות דעתכם. נראה לנו כי בדרך זו נפתור את הבעיה. לתשובתכם המהירה אחכה."
אל המכתב המקורי

 העניין מתגלגל בוועדה, במשך כמה חודשים. עד אשר ב 27/11/47 , יומיים לפני ההחלטה באו"ם על הצעת החלוקה של ארץ-ישראל, נשלח מכתב למושב בן-שמן בו כותב להם אברהם הרצפלד: "הננו מזמנים אתכם לישיבה בענייני מושב בן-שמן. הישיבה תתקיים ביום ד', 3 בדצמבר, בשעה 9 לפנה"צ, במרכז החקלאי".

ניתן לשער שהצעת החלוקה של ארץ-ישראל, שהתקבלה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947 , יצרה מצב חדש של חוסר ודאות. לפי מפת החלוקה, משום מה בן-שמן, גם המושב וגם כפר-הנוער, היו אמורים להיכלל בשטח המדינה הערבית:
 

עם הצעת החלוקה שהערבים בארץ לא הסכימו לקבלה, החריף מצב היחסים עם הערבים. מושב בן-שמן וכפר-הנוער נשארו במצב קשה משום שסביבם לא היה אף ישוב יהודי, הם היו מוקפים כפרים ערביים. מנהל כפר-הנוער לא יכול היה לקחת אחריות על הילדים במצב המתוח הזה. דובר על מעבר למקום אחר, עד אשר יתברר המצב. כולם קיוו שזהו מעבר זמני. מושב בן-שמן לא יכול היה להחזיק במקום לבדו, ולמקום נשלחה פלוגה של ההגנה. אנשי מושב בן-שמן שראו שהם אינם מחזיקים מעמד לבד, החלו לחפש להם מקומות אלטרנטיביים. כמה מן האנשים נאחזו במקום ולא רצו לעזוב, אך לבסוף גם הם נשברו והבינו שהם לא יוכלו להחזיק מעמד.

מושב בן-שמן החל להיות נתון בניתוק מסוים, שלאחר זמן מה הפך למצור של ממש.

מכתבו של מנחם לוין, בעלה של זאבה לבית יוסילביץ, נשלח לז. מסחרי, והתקבל בהסתדרות הפועלים החקלאים ב16/12/1947-.מכתב זה מתאר בצורה מפורטת  את המצב הקשה שבו  היו נתונים חברי מושב בן-שמן:  

לז. מסחרי ידי שלום רב,                        כ"ז כסלו תש"ח       לאחר זמן כה ממושך, והתכניות לפגישה והתקשרות שבוטלו מסיבות בלתי תלויות בנו החלטתי לפנות אליך בכתב.    עתה אנו מנותקים. קרובים ומנותקים. האוטו שלנו מתגנב פעם בשלושה ימים עם חשכת הבוקר ומגיע בשלום תל-אביבה, חוזר אלינו למחרת עם חשכה, כשאנו מחכים לו בצפיה רבה. בטלפון אנו קשורים למרכזיה ברמלה. והמקשר נותן קשר מתי שהוא רוצה. יש מחכים חצי יום ואין קשר.    התוצרת בחלקה מתקלקלת, ובחלקה נשלחת. כפי שציינתי מצב ההסגר הזה מעיק ומדכא. מרגיז שהכביש הומה מתנועה ערבית כבירה. המתיחות גדולה, והדריכות איתנה.    את הזריעה גמרנו ומחכים לגשמי ברכה, ולחסדי שמיים. מכל הצדדים החיים מתנהלים כסדרם. מתבצרים מיום ליום יותר ויותר. מה שלומך? ואיך אצלכם בכפר אז"ר? וכן מה בדבר העניין שאתה מטפל בו.  ההתקדם מה? אני מקוה שהתקדם. מסחרי אם יש צורך בלחץ ע"י אישורים, המלצות ממקומות ידועים, בנקל אוכל להמציאן לכשישתפר המצב. כתוב נא,, ובתודה למפרע דורשים בשלומך כל המשפחה. ידידך מנחם   מנחם לוין מושב בן-שמן ת.ד.883 תל-אביב אל המכתב המקורי

8/1/48 
במרכז החקלאי מתקבל מכתב  מאנשי בן-שמן :

 

לכבוד המרכז החקלאי ח.נ.     כתוצאה מן המצב בו נמצאת בן-שמן ובפרט לרגל הכנות כפר-הנוער להעברת המוסד למקום אחר – נתערערה אמונתם של חברים באפשרות להחזיק מעמד במקום – מטעמים משקיים וכלליים. על ידי חלק מהחברים נעשים צעדים נמרצים לחיסול המשק (מכירת פרות, עופות) ולעזיבת המקום.     אין בכוחו של הועד להרגיע ולבלום את הבולמוס הזה. אנו מבקשים עזרת המוסדות בכוון זה. דרושה פעולה מיידית, בכדי שלא נעמוד בפני עובדה מחפירה.   בב'ח ז. סטל א. דוברוב ש. גרעין-כל   אל המכתב המקורי

בינואר 1948 נפל דבר במושב בן-שמן, לא היה מנוס מהעברת אנשי המושב וילדיהם אל מחוץ לבן-שמן. פירוש הדבר פירוק המושב. המוסדות המיישבים מיהרו לתכנן תוכנית חדשה.

כבר ב 15/1/48 שולח שמואל דיין, מכתב למחלקה להתיישבות של הסוכנות בעניין בן-שמן. מכתב זה מיטיב לתאר את המצב:

 "בישיבתנו איתכם אמש נמסר כי כפר הנוער בבן-שמן יעבור למקום אחר, וכי חלק ממתישבי בן-שמן עומדים לעזוב את המושב.  לאור מצב זה סיכמנו לתכן תכנית של מושב עובדים על כל האדמה: אלף דונם של המושב וחמש מאות דונם של המוסד כדי 50 משפחה בקירוב.  תנועת המושבים תציע את אחד הארגונים להתישבות זאת. הארגון יתישב כפלוגה בבניני המוסד אחרי שהמוסד יפנה את המקום.  במחלקה תמסור למשרד התיכון להכין תכנית מושב לבן-שמן."

אל המכתב המקורי

ועד מושב בן-שמן ואנשי המושב מקבלים הודעה מהמחלקה להתישבות של הסוכנות שזו לשונה:

"בקשר עם ההחלטה להעביר את אינונטר החי ואת האנשים למקומות אחרים, הוטל על כל אחד מבין חברי בן-שמן להפקיד סך של 100.- לא"י בידי המרכז החקלאי, עד אשר יתבררו החשבונות בין החברים ובין הועד לבין מוסדות חוץ".
אל המקור

חלק מן האנשים נשארו עם הפלוגה הדתית שהגיעה לתגבר את ההגנה במקום, חלקם מכרו חלק מן הפרות והציוד שיכלו למכור. אחרים העבירו פרות ועגלים למקומות אחרים שמצאו,  באמצעות קשרי משפחה או חברים שישבו ביישובים אחרים מסוכנים פחות.

 דור המייסדים היה מבוגר מדי כדי להיאבק, הצעירים עשו כמיטב יכולתם לשרוד ומצאו להם מקומות חדשים. חלק מן האנשים לא רצה להמשיך בחקלאות, ואחרים נאחזו בקרקע בכל כוחם כדי להגשים את החזון הציוני שעבר להם בירושה מדור המייסדים.

 את אנשי מושב בן-שמן ייצג בתחילה הח' פורשטטר, שהיה כנראה מנהל החשבונות האחרון של המושב, ב9/8/48  שולח ז. מסחרי מכתב אל ועד מושב בן-שמן  במעונות העובדים ברח' פרוג 22 בתל-אביב, ומזמין אותו לפגישה.

ב6/8/48 שולח זאב סטל למרכז החקלאי רשימת מועמדים להתיישבות בוילהלמה:

      1.        דוברוב א. ח' מושב בן-שמן

      2.        גולדמן ש. ח' מושב בן-שמן

      3.        ויץ ח.       ח' מושב בן-שמן

      4.         רחמן ח.  ח' מושב בן-שמן

      5.        רוזנבוים א. (סטל) ח' מושב בן-שמן

      6.        פרידמן מ. ח' מושב בן-שמן

      7.        גרעין-כל ש. ח' מושב בן שמן

      8.        פוטש מ. מעובדי כפר הנוער בן-שמן

      9.        לבנוני י. מעובדי כפר הנוער בן-שמן

 
וילהלמה, המושבה הגרמנית, שתושביה הטמפלרים הוגלו מארץ-ישראל לאוסטרליה ע"י הבריטים, שכנה במרחק של כ- 5 ק"מ מבן-שמן.  לאחר מלחמת השחרור  ופינוי מושב "עטרות" ליד ירושלים שוכנו בוילהלמה קבוצה גדולה של אנשי עטרות. והמקום נקרא "בני-עטרות".  מתוך הרשימה של סטל הגיעו ל"בני-עטרות" שתי משפחות:

 ·שמעון וברטה גרעין-כל ושני ילדיהם עמוס ונילי שנולדו במושב בן-שמן, הגיעו לוילהלמה בתאריך 12/12/48   לאחר ששהו בכפר ויתקין עם כפר-הנוער כמעט שנה.

 ·מאיריק פרידמן בן משה פרידמן ואשתו מימי (מרים) שהתחנכה בכפר-הנוער בן-שמן, והגיעה עם העלייה הבולגרית.

 

אין ספק שהנטישה  של בן-שמן במלחמת השחרור, פרוק המסגרת של מושב בן-שמן, הפרידה מן המקום,  היוו טראומה לא קלה למייסדי המקום שהיו כבר בגיל מתקדם. גם הצעירים שהחלו לבנות את עצמם במקום, נאלצו ללכת לדרך חדשה.

 

באוגוסט 49 התאספו חברי מושב בן-שמן  והחליטו לפנות בכתב אל הקק"ל כדי להבהיר כמה נקודות:

בסופו של עניין המושב  התפרק, ותיקי בן-שמן כיום, שהיו צעירים  אז, לא זכרו או לא רצו לדבר בפרוט על האירועים הכואבים הללו. חלקם מכר את הבתים, קיבל הצעה חלופית בהתיישבות וויתר על זכויותיו באדמת בן-שמן. אחרים יצאו לגור בעיר ולא רצו עוד לעסוק בחקלאות. בתי מושב בן-שמן הפכו לשכונה הסמוכה לכפר הנוער, בחלק מן הבתים מתגוררים עובדי כפר הנוער ובאחרים גרים אנשים פרטיים.