פרק
ג': העתיד של בן-שמן – מקימים מושב
בספטמבר 1919 ראו את עצמם אנשי קבוצת בן-שמן בחווה החקלאית בשלים להקמת
מושב עובדים (צורה חקלאית חדשה שעדיין לא הייתה קיימת במעשה אלא רק בתכניותיהם של
אנשי העלייה השנייה שלא השתלבו בקיבוצים, עובדי החוות החקלאיות ). הם החלו לטפל בעניין באמצעות פנייה למוסדות
המיישבים.
ברשימה מן התאריך ה' באלול תרע"ט (1919), הכתובה בכתב יד עם מחיקות רבות, שנמצאה בארכיון
הציוני מוזכרים שמות החברים בקבוצת בן-שמן
(ללא ציון השם הפרטי) :
א.
יוסלביץ, ל. פרידמן, א. לוין, נ. רחמן, מ. בלסקי, ג. בלסקי, י. גלוזמן. ז. סטל, פ.
זמיר, מ. פרידמן, י. גוריאל, י. כבשני, רבקה כהן, נ. קלביצקי, י. ירדוני.
מן
הרשימה אפשר ללמוד גם את מספר הנפשות שמנתה המשפחה באותו זמן המשכורת החודשית, כמה
שנים נמצא כל אחד מהם בארץ, ועוד פרטים.
רשימה אחרת, מאוחרת יותר מהתאריך ט"ו
בתמוז תרפ"א, 1.7.1920
שכותרתה:
רשימת העובדים הרוצים להשאר בבן-שמן לשנת
תרפ"א
מאשרת
את שמות האנשים מן הקבוצה שהיו בין מקימי מושב בן-שמן:
אהרון
יוסילביץ, לוויק פרידמן, נפתלי רחמן, יחיאל גלוזמן, זאב סטל, משה פרידמן, יחזקאל דוברוב(לא
הופיע ברשימה הקודמת) מנדל בלסקי (בסימן שאלה? הגיע מחוות חולדה) י.
ירדוני ? (כנראה ירדנאי, אח"כ היה בנהלל) . אל השמות הללו הצטרפו עם הסידור
הסופי וההכרה של המוסדות (כנראה בשנת 1922) החברים: זלמן הורביץ ומשפחתו, שמואל
גרעין-כל ומשפחתו. (ראה נספח מס' 2
- רשימה זו צורפה כנראה למסמך המביא את התכניות לשנת תרפ"א -
עדיין בחסות החווה החקלאית בראשותו של וילקנסקי).
במסמך קצר מספטמבר 1919, המובא כאן כלשונו מסכמים אנשי קבוצת בן-שמן את ההחלטות של קבוצתם, והצהרת
הכוונות לעבור למתכונת של מושב עובדים בקרוב:
ה' תשרי
תר"פ
(29.9.1919)
16.9.1919
החלטות
קבוצת בן-שמן באספתם מיום חמשי ט"ז אלול בנוגע לסדור עבודת
הקבוצה
בבן-שמן לשנת תר"פ: (נמסרה ע"י החברים: יוסילביץ, לויק פרידמן, גלוזמן)
1."החלט
לקבל את עבודת המשק בבן-שמן משנת תר"פ על אחריות הקבוצה בין לשכר ובין להפסד,
מבלי להתקשר ביחד עם זה לעתידו של
המשק".
2.
"את הסכום הדרוש במזומן בערך 1400 לי"מ בשביל הנהלת המשק עד הגורן
תר"פ משיגה הקבוצה בהלואה ממוסד ישובי ע"י משרד הא"י בהתחייבות של התבואה בגורן שנת תר"פ.
3. "בנוגע
לעתידו של המשק בבן-שמן מוצאים רוב חברי הקבוצה הנוכחים שהמשק מכשר ויכול כבר
לעבור למושב עובדים בזמן הכי קרוב
(ההדגשה שלי י.ג.כ)
רעיון המשק המשפחתי התגבש שנים מספר לפני
הקמת המושבים הראשונים. חשיבות מיוחדת
נודעה לוועידה השלישית של פועלי יהודה, שהתכנסה בבן-שמן בשנת 1913, בה העלה
וילקנסקי את רעיונותיו לגבי המשק המשפחתי והשתמש לראשונה במונח "מושב
עובדים". מלחמת העולם הראשונה מנעה יישומם
של רעיונות אלו הלכה למעשה מיד בבן-שמן עצמה.
בתקופה זו חוות בן-שמן סבלה קשה. הפרות הועברו מהמקום והעבודה הסדירה
בענפים נפסקה.
קבוצות הפועלים שחלשו על שתי האחוזות
(בן-שמן וחולדה) במשותף – נפרדו לשתי קבוצות (בשנת 1918) והחישו ע"י
כך את קיצה של החווה מבחינה ארגונית.
על-פי כמה מסמכים מעניינים מן השנים
תר"פ - תרפ"ב (1920-1922) ניתן
ללמוד על פנייתם התקיפה של חברי קבוצת בן-שמן
למוסדות המיישבים - הקרן הקיימת לישראל, ועד הצירים לא"י
ובאי-כוח של הקרן הקיימת לישראל, והמחלקה להתיישבות של ההנהלה הציונית בא"י
- שיאפשרו להם להקים את המושב ולהתיישב בו
באופן קבוע ולעבד את האדמות ללא האיום הקבוע שהאדמות יוחזרו לחווה החקלאית.
בשנת 1920 עדיין הייתה כוונה לקיים
במקום החווה, בית-ספר להשתלמות חקלאית, ונראה שלא הייתה אפשרות להשיג מימון לכך,
את זאת אפשר להבין מן המסמך הבא שנשלח ללשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל בהאג
שבהולנד :
20.9.20
לכבוד
הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל
א.נ.
הנדון: "עתידה של בן-שמן".
קבלתי את
מכתבכם מי"ז אלול תר"פ /25.8.20/, מספר פרו.קח.506, בנדון הנ"ל:
אנו משתוממים מאד על ההערה אשר באה בסוף
מכתבכם - על תכנה ועל צורתה. עוד בשנה
העברה שלחה לכם המחלקה לחקלאות ולהתיישבות עם מכתבה מי"ד מנחם אב תרע"ח
/10.8.19/, הצעת תכנית כללית בנוגע ליסוד מושבי עובדים בחוות הקה"ק והצעת
תכנית מיוחדת בנוגע ליסוד מושב בבן-שמן.
ההצעות האלו סודרו ע"י המחלקה הנ"ל
בזמן שכלנו חשבנו כי בקרוב ימצא מוסד ישובי אשר ייקח עליו את התפקיד לייסד מושבים
קבועים על אדמת הקה"ק.
גם
בתכנית העבודה היישובית לשנת תרפ"א,
אשר הגישה המחלקה לועידה הציונית בלונדון, (כאן באות 2 שורות לא
ברורות).............
אבל
אפשרות הוצאתה לפועל של התכנית הזאת הייתה תלויה מתוצאות הועידה בלונדון. מידינו לא פרסמנו שום פרטים ביחס לעתידה של
בן-שמן.
הדברים
שפרסמו בגיליונות מ"ד ומ"ח של ה"קונטרס" היו רק שמועות פלוטות
מן האויר. והח' אטינגר מצא לנכון להכחישם במכתב למערכת ה"קונטרס", אשר פרסם בגליון מ"ח של העתון הנ"ל.
אח"כ בא גם הברור בנדון הנ"ל מייד מערכת ה"קונטרס" בגליון
מ"ז, האומר:
".......וסודרה
תכנית להתיישבות קבועה בבן-שמן בין שליחי המחלקה לחקלאות וחברים מהקבוצה. בתכנית
זו לא דובר על עקירת עצים באלו חלקות שהן והריסת בתים, ומי מחברנו
ב"קונטרס" שיחס את זה לתכנית ותלה דבריו בהחלטת המחלקה לחקלאות -
שגה." ומה שנוגע ליער הרצל - הלא אתם
יודעים את המצב בבן-שמן.
בזמן האחרון גברה בחוגי הפועלים החקלאיים
לסדור בית-ספר להשתלמות חקלאית בבן-שמן.
לו היו לנו מאיזה מקור האמצעים הנחוצים לסדור בית-ספר להשתלמות חקלאית
בשביל הפועלים העובדים כבר זמן ידוע בארץ ובייחוד בשביל העולים החדשים אשר כבר
עבדו בחקלאות בחו"ל וזקוקים לרכישת ידיעות חקלאיות מעשיות בא"י - היה
אולי כדאי לסדרו בבן-שמן. אנו מעבדים תכנית
בכוון למטרה זאת. אבל היות וההוצאה לפועל
של תכנית כזאת תדרוש סכום של 12,000 לי"מ בערך, וסכום כזה למטרה זו בודאי שלא
נוכל להשיג במשך השנה הנוכחית, לכהפ"ח (לכל הפחות), נהיה מוכרחים לדחות גם את
הגשמת הרעיון הזה לזמן יותר טוב.
בכבוד רב
בשם הועד לעניני הקה"ק בא"י
מן המסמך הזה ניתן להבין שבקרן הקיימת
לישראל, בעלת הקרקעות באזור בן-שמן, לא
היו החלטות ברורות לגבי עתידה של חוות בן-שמן.
מצד
שני לקבוצת העובדים מחוות בן-שמן שכבר
ישבו במקום היה רצון להתיישב במקום באופן קבוע ולקבל על כך אישור מן המוסדות
המיישבים. באוויר פרחו שמועות משמועות שונות שהדאיגו את המתיישבים
בבן-שמן.
הדים
לשמועות הללו ולחוסר הוודאות מצויים גם בשני מכתבים שיובאו כאן כלשונם. המכתבים הללו פותחים צוהר מעניין במיוחד
להתלבטויות, לתוכניות, לבעיות ולוויכוחים שהתנהלו בין קבוצת המתיישבים לבין
מנהל החווה, והמוסדות המיישבים.
במכתב
הראשון משנת תרפ"א (1921) הם עדיין מדברים על 30-32 משפחות.
בשנת 1922 - כאשר הם כבר יושבים על האדמה כשנתיים והמשפחות משוכנות בבתי "בצלאל" מדובר
על התיישבות קבועה של 12 משפחות.
ה' אדר
א' תרפ"א
ת ז כ י
ר.
לכבוד
ועד הצירים לארץ-ישראל
ולכבוד באי-כח
הקה"ק בא"י,
ירושלים.
א.נ.
מתוך שיחה עם מר וילקנסקי נודע לנו שמר
וילקנסקי מגיש לפני ההסתדרות הציונית תכנית לברוא תחנה מרכזית לנסיונות חקלאיים
בבן-שמן, ז"א להעביר שוב את בן-שמן דרך מטמורפוזה אחרת ולהפכה מנקודה ישובית
לחוה: חות-נסיונות, חות למודים והשתלמות.
אנחנו העובדים החקלאיים היושבים קבע בב"ש מתנגדים להצעה זו ואת טעמינו
בררנו לפני מר וילקנסקי. היות שפתרון שאלת
עתידה של בן-שמן נוגע בנו ובעתידנו הרשו לנו לברר לפניכם, ב"כ ההסתדרות
הציונית, את יחסנו יחס העובדים הקבועים במקום הזה, לשאלה הזאת:
א. בן-שמן בתור נקודה יישובית, חקלאית: חוות בן-שמן
שבראשיתה נבראה לשם הקמת "יער הרצל" עברה בשנות קיומה הראשונות תקופות
שונות. אנו לא נעמוד בזה עליהן לברר מפני מה לא הושגה המטרה הראשונה, ומהו החיוב
האחר שנתנה במשך קיומה. אבל עובדה היא שבן-שמן, אחרי הכבוש ע"י האנגלים, הייתה
רחוקה מבסיס של קיום איזה שהוא. כשאנו חידשנו את העבודה בה לפני שלש שנים היו כל
ענפי המשק כמעט הרוסים. אז הדגישו
הה" אטינגר ווילקנסקי שבן-שמן צריכה להימסר לעובדיה ובאפן כזה תיפתר שאלת
קיומה. אנחנו נגשנו במרץ לעבודה,התאמצנו לשכלל את הענפים החקלאיים העקריים שבה,
הגדלנו את המחלבה, התמסרנו לעבוד הנטיעות הקיימות, השתדלנו לעבד את השדות באפן הכי
רציונלי. רכשנו מכונות עבודה וכלים שונים, בכדי שבן-שמן תגיע מהר לאותה הנקודה המקווה:
לכלכל את עובדיה בלי שום עזרה מבחוץ. ולא בלי התפארות אנו מדגישים בזה שעמלנו לא היה לשווא. במשך שלש השנים האחרונות התפתחה בן-שמן ברוב
ענפיה ובשתי השנים תר"פ - תרפ"א יכלנו כבר ברצוננו הטוב לעבור לסטדיה חדשה: לעמוד ברשות
עצמנו.
קבלנו את
הנהלת המשק ברשותנו ועל אחריותנו ולא רק את משק ב"ש השבחנו, כי אם גם
במרצנו ובהכרתנו את ערך הדבר, יכלה להצליח גם עבודת היעור האמיתית שנתחדשה בשתים
הללו.
כיום הזה קשור גורלנו בגורל ב"ש קשר
חיוני. הננו חושבים את עצמנו לעובדיה התמידיים והננו חדורי הרעיון וההכרה
שבב"ש הולך ונוצר ע"י שכלולים
נוספים, מושב חקלאי בריא שישא את עצמו, ויכלכל 30 משפחות
או בערך 150 נפש בעבודה חקלאית רב-גונית. כיום הזה עובדים בב"ש 32
חברים שהם 75 נפשות. ומבין העובדים
בב"ש יותר מחמש שנים, וכולם הם מאלה שעבדו בארץ ובחוות הלאומיות 8-10 שנים.
כמונו כמוכם מכירים היטב את מצב החקלאות
שלנו בארץ. כמה עמל, הון ואון צריך להשקיע בכדי ליצור נקודה עברית יישובית חקלאית
בריאה, וזו הלא לא נוצרה עוד עד היום הזה.
אבל קל הוא הדבר, כנראה, להרוס נקודה המתהווה, לאמור לעובדים: צאו מכאן, התפזרו לכל הרוחות
שבעולם, היו מה שתהיו, וכל מה שהשקעתם כאן, ממרצכם ומנפשכם לא לכם הוא.
אולם מר
וילקנסקי רוצה להקים על משואות המושב המתכונן בב"ש, מוסד ישובי אחר, תחנת ניסיון.
ותרשו
לנו להביע את דעתנו אנו ביחס לזה, דעת המכירים את המקום ואת התנאים:
בן-שמן
בתור מרכז לתחנת נסיונות. אין להרבות
בדברים עד כמה שאנו העובדים החקלאיים, החיים על הקרקע מרגישים בצורך של מוסד כזה
בארץ. וברצון גמור הסכמנו לסידור שדות-ניסיון בבן-שמן השנה ולא במעט סייענו
לזה. אבל הננו חושבים שאין בן-שמן יכולה
להיות תחנת ניסיון מרכזית מהטעמים האלה:
ראשית לעצם הדבר: תפקידה של תחנה לניסיונות
בארצנו הוא קודם כל לסלול דרך לחקלאות מפותחה באדמות זיבוריות ומנצלות כאלה שארצנו
עשירה בהן. תפקיד זה הוא משולל ערך ממשי
ומעשי באדמת בן-שמן המוכשרה כבר ואשר הגיעה למדרגה יותר מבינונית במובן החקלאי.
שנית: אדמת בן-שמן חד-גונית היא. אדמת חמר
כבד ואינה דוגמתית כלל לרוב אדמת יהודה ושומרון. בבן-שמן יפקד הענף החשוב הצריך
לתפס אולי בחקלאות שלנו מקום בראש: עצי-פרי למיניהם.
ולא רק מצד איכותה של האדמה כי אם גם מצד חוסר מי השקאה זולים. מפאת זה לא תוכל תחנת הניסיון שתווצר
בב"ש להיות שלמה ומלאה ולא היא תוכל לתת הוראות לכל חקלאינו בארץ.
שלישית:
הסביבה. בן-שמן היא נקודה קטנה
מוקפת סביבה יישובית צפופה ונוכריה. התקווה לרכוש אדמה לגבולותיה רופפה ובלי ספק אחד האמצעים להתפתחותו של מוסד חקלאי
כזה, שהוא יהיה חי ופורה בסביבה המתאימה לו שבשבילה תוצר.
רביעית:
תחנת ניסיון שתווצר באמצעיה של ההסתדרות הציונית תצטרך לשמש בתור שכזו לכל
החקלאים העברים בלי הבדל דעה ושטח. ועברה
של בן-שמן אינה ערובה לכך. יש לחשוש שיחס דעת הקהל לבן-שמן
"התחנתית" יהיה אותו היחס
השלילי כמו לב"ש "היערית", אותו היחס שאנחנו בעבודתנו מתאמצים למחותו לגמרי.
ועוד בנוגע ל"יער הרצל". בן-שמן
נתקדשה כבר בתור המקום ליער הרצל.
אנו תושבי המקום מכירים בערך הדבר שזכר הרצל לא
ימחה מהמקום הזה, ומעונינים אנו שיער האורנים אשר ניטע בשנתיים האחרונות ישגשג
ויתפתח.
יחד עם
התאמצותנו להכות שרשים חיוניים בב"ש
אנו רוצים שיער זה עם נטעי השקדים, הזיתים והחרובים, אשר ימנה בערך מאה וארבעים
אלף עץ, יתפתח ויהיה נאה לשמו. ברור לנו שרק בידי עובדי המקום הקבועים יוכל
היער להישמר, אבל לא כן כשב"ש תהפך לחוות-לימוד ותחנת ניסיון.
בשאלת
עתידה של בן-שמן בקשר עם עתידנו דנו באספות חברינו והרינו מוסרים לכם בזה את
מסקנותינו.
א. קשרנו את כל עתידנו לבן-שמן ואנחנו ממשיכים את
עבודתנו באותו המרץ ובכיוון לאותה המטרה שניצור בה מושב עובדים בן 30
משפחות חקלאיות. הרבה ממה שיש עתה בב"ש נוצר בכוחותינו ועל
זה אנו שומרים להגדילו ולהרבותו. איננו
רוצים ואיננו יכולים בתור גוש עובד אחד לצאת מב"ש ולהתחיל הכל מחדש וכן איננו
יכולים להיות אחרת מאשר הננו היום: עובדים חקלאיים.
ב. הננו מביעים את הסכמתנו שיוקדש שטח של
200/300 דונם אדמה בערך מאדמת ב"ש בשביל שדות ניסיון. ברצון גמור נסייע לסידורם ולהתפתחותם, עד כמה
שזה יהיה ביכולתנו.
אנחנו
מכירים בערך הלאומי שיש ל"יער הרצל" שבב"ש ובכל מרצנו נתאמץ לשמרו
ולהצעידו למטרתו.
זוהי השקפתנו ביחס לעתידה של בן-שמן
ואנו מבקשים מכם להתחשב אתה כראוי לה.
בכל הכבוד
בשם הקבוצה
חתומים: אהרון יוסילביץ
לוויק פרידמן
יעקב ויכמן
עם קריאת מכתבם של הקבוצה הבן-שמנית מתברר
שהחברים בהחלט ידעו מה הם רוצים, עמדו על כך ואף נאבקו במוסדות המיישבים שיתירו
להם סוף סוף לקיים מושב עובדים שעליו דובר
בשנים האחרונות. במכתבם הם מזכירים את יצחק וילקנסקי מנהל החווה אותו הם הכירו
היטב, ואת שמואל אטינגר שביקר בחווה, שפעל כאגרונום בשירות ייק"א, ומאוחר
יותר מלא תפקידים מרכזיים בתכנון ההתיישבות בארץ ובניהולה. לטענתם שני האישים הללו נטעו בהם תקוות שהחווה
תימסר בסופו של דבר לעובדיה וכך תיפתר בעיית קיומה.נראה שהם חלמו על מושב גדול
בהרבה והיו מוכנים לחלק את האדמות לחלקות קטנות יותר, ובצדק.
באותן שנים קמו המושבים הראשונים, בין
מייסדי שני המושבים הראשונים, נהלל וכפר-יחזקאל היו כמה מעובדי החווה, ביניהם יעקב
אורי י. פיינרמן, ירדנאי ואחרים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, היוותה קבוצת
הפועלים של בן-שמן יסוד להקמת מושב
העובדים במקום והצטרפו אליהם משפחות מחוות חולדה.
בתחילה השתכנו עשר משפחות בבתי "בצלאל" אח"כ הוסיפו עוד
מספר בתי מגורים ובשנים מאוחרות יותר בנו את החומה מסביב לישוב. בית המלאכה של הצורפים הפך לבית-הספר של המושב.
השטח חולק בין המושב ובין תחנת הניסיונות
ש"ירשה" את בנייני המשק המרכזיים של החווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה