פרק
ה': בן-שמן - מושב העובדים הראשון בישראל?!
אנשי קבוצת העבודה של בן-שמן החלו לטפל בהקמת המושב עם סיום מלחמת העולם
הראשונה כאשר הבינו שאין יותר קיום לחווה החקלאית, הם מזכירים במכתביהם למוסדות
המיישבים את נכונותם ויכולתם להקים
"מושב-עובדים" כבר משנת 1919.
תהליך הפיכתה של הקבוצה הקבלנית
בחווה לקבוצה שמקימה נקודת ישוב חקלאית נמשך כשלוש שנים עד אשר בשנת 1922 הם מקבלים
את האישור הסופי כבעלי-הבית של המקום בצד תחנת הניסיונות של יצחק וילקנסקי שנשארה
במקום עוד שנים מועטות.
 |
| שלושת החברים שמייצגים את הקבוצה: יוסלביץ, לויק פרידמן וגלוזמן, היו בין מייסדי המושב ועבדו בחווה בשנותיה הראשונות עוד לפני מלחמת העולם הראשונה . התאריך הוא חשוב יוני 1919 הם מדברים על מושב עובדים עוד לפני שהיה קיים מושב עובדים בארץ. מושב נהלל נוסד בשנת 1921. ברור שהם הבינו את המושג וידעו על מה הם מדברים. |
מדוע
החליטו להקים "מושב עובדים" דווקא ולא קבוצה או
קיבוץ?
מעניין מאד לעקוב אחר האידיאולוגיה היישובית
באותם ימים. אנשי העלייה-השנייה התיישבו
בקבוצות - זו הייתה הדרך העיקרית לכיבוש ולהתיישבות. אחרים השתלבו במושבות כפועלים. והיו רבים שנדדו בארץ ממקום למקום וחיפשו את
מקומם, ובינתיים היו חייבים לעבוד כדי לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם.
עם כל ההערכה לחשיבותה הלאומית והחברתית של
הקבוצה, הפועלים והמוסדות הציוניים לא חשבו שזו הדרך היחידה להתיישבות המונית. עוד
לפני מלחמת העולם הראשונה, ובתקופת המלחמה, הלכה והתגבשה התכנית להקמת ישובים חקלאיים
המבוססים על משק משפחתי. הלא הם מושבי -
העובדים.
בוועידה השלישית של פועלי יהודה,
שהתקיימה ב ב ן - ש מ ן בדצמבר
1912, הרצה ברל כצנלסון על מושבי
הפועלים ואמר בין היתר, את הדברים
האלה: "מושב הפועלים צריך לתת לעובד את האפשרות לחיות על עבודתו, לעבוד
ברשות עצמו ועל אחריות עצמו. הוא צריך לחנך לנו את הגנן העברי, את מעבד הירקות
ומגדל הבהמות-במלה אחת את החקלאי הזעיר העתיד לבוא- לייחד אותו עם האדמה שהוא חי
עליה, לברוא הרגלים, מסורת ודורות של עבודת אדמה עברית"
לא
במקרה נאמרו דבריו של ברל כצנלסון בבן-שמן, שבה חינך וילקנסקי קבוצות של עובדים על
משק מעורב ואחריות אישית. ובוודאי לא במקרה שמעו וידעו את הדברים גם מייסדי מושב
בן-שמן.
ברל
כצנלסון דיבר על "מושבי פועלים" כי באותן שנים קמו כמה מושבים
כאלה. במושבים הללו התגוררו פועלים שעבדו במושבות הסמוכות והחלו לפתח במקביל משק
חקלאי זעיר. כך נוסדו עין גנים (1908), באר-יעקב (1907), נחלת-יהודה (1913), וכפר
מל"ל (עין-חי 1914). בכל המקומות
הללו בסופו של דבר הפועלים החלו לפתח את
המשק הזעיר ובמידה שיכלו גם להגדילו, ולא עבדו
במושבות.
בעין-גנים כל מתיישב קיבל 15 דונם, שטח גדול מדי למשק
זעיר וקטן מדי לעיבוד ולפיתוח משק מעורב.
בבאר-יעקב התיישבו 25 פועלים על שטח של 2,000 דונם, והם קיבלו חלקות
שונות בגודלן 50 - 150- דונם למתיישב, כך הפך "מושב הפועלים" למושבה
בסגנון הישן שהעסיקה פועלים ערביים ולא הייתה מבוססת על עבודה עצמית עברית. בנחלת יהודה קיבלו המתיישבים 10 דונם
בלבד, וכמובן את עיקר הכנסתם היו צריכים להרוויח בעבודה במושבה הסמוכה
ראשון-לציון. אך כאן נכשלה התוכנית לחלוטין כי לא מצאו מספיק עבודה לפרנסתם בראשון
לציון.
יצחק
וילקנסקי פרסם כמה מאמרים ב"הפועל הצעיר" בנושא ההתיישבות.
הוא
טען שבמקום "מושבי הפועלים" צריכה להיות המטרה מתחילתה: ייסוד
"מושבי-עובדים" עומדים
ברשות עצמם, המיוסדים על עבודה עצמית, ולפי זה צריך לקבוע גם את שטח הקרקע לכל משפחה. הפועלים צריכים להקדיש למשקם מתחילת בניינו
את זמנם העיקרי ורוב כוחם, והעבודה השכירה תשמש אך סעד וחיזוק למשק העצמי.
וילקנסקי דרש גם שינויים בפרטי העבודה שהיו
מקובלים עד כה. הקרקע אינו צריך להיות קניין העובד אלא צריך להינתן לו על-ידי
הקרן-הקיימת בחכירה העוברת בירושה.
בעיקרו
של דבר הסתמן הרעיון הכללי: מושב העובדים צריך להיות מבוסס על עבודה עצמית
וקרקע הלאום.
הדיון
הראשון על ע ק ר ו נ ו ת מושב
העובדים נערך בוועידה החמישית של
פועלי הגליל בפורייה (אדר תרע"ד 1914 ).
שם דובר על העקרונות שהוזכרו לעיל וצוין שבזמן הראשון על המתיישבים לעבוד
באופן קואופרטיבי (בשיתוף).
מלחמת העולם הראשונה גרמה להפסקה ממושכת
בגיבוש התכניות לייסוד מושבי העובדים וראשית ביצוען, שנתחדש רק עם הופעת
החוברת של אליעזר יפה "לייסוד מושבי
העובדים" בשנת תרע"ט 1919 (
בהוצאת הועד המרכזי של מפלגת "הפועל הצעיר" - פורסם גם בירחון
תנועת המושבים "תלמים", גליון ל"ב (ס"ז), כסלו - טבת
תש"ג).
שנה זו - תרע"ט (1919) - היא גם השנה בה החלה קבוצת בן-שמן בחווה
לטפל בהקמת המושב על אדמות בן-שמן. אפשר להבין מתוך מכתביהם שהחווה לא
הצליחה להחזיק מעמד ונראה שהם הבינו שיוכלו להשתלב באזור בצורה עצמאית,
ולהקים יחידות משק עצמאיות עם מנגנון
שיתופי שממילא היה קיים ביניהם (הם עבדו במשך שנים כקבוצה קבלנית בחווה).
