תודות



תודות

דף התודות נכתב לפני שנים, בשנת 1997, בינתיים הלכו לעולמם כמה מן האנשים ממושב בן-שמן שהודיתי להם. החלטתי לא לשנות, את התודות. אני זוכרת כל ראיון, כל שעה שביליתי עם אנשי בן-שמן. חלק מן המרואיינים הוקלטו,  הקלטות עדיין נמצאות אצלי. אם אצליח לעבד את החומר הוא יוצג בהמשך באתר. זו מתנתי להורי, ולבני דורם וגם להוריהם, מייסדי בן-שמן. יהיו האתר הזה והספר שיבוא בעקבותיו, יד לזכרם. וייבדלו לחיים ארוכים אלו שחיים ופעילים, כמה מהם  אני נוהגת לבקר.

תודה רבה רבה לד"ר יוסי לנג שקרא את החומר שלי לפני כשנתיים, העיר הערות חשובות, ואף המליץ לי להוציא את הספר בדפוס.  בסופו של דבר החלטתי ללכת קצת אחרת לבנות תחילה אתר ואחר-כך כנראה אוציא ספר, בעריכה שלי.

תודה לעתידה פרימן שאותה ראיינתי בתחילת התהליך, ומדי פעם  חזרתי אליה לשאול שאלות.   עתידה נתנה לי רשות להשתמש בכל החומר שכתבה.   מקווה להביא בהמשך כמה מן הסיפורים שלה בראיון המוקלט, שעדיין קיים אצלי.    
 
תודה לויקטה רוזן לבית סטאל על הסיפורים הרבים, ופרטי המידע   ובעיקר על גילוי הלב בנושא השומרים ועל התמונות.
 
 תודה  לאריק  דוברוב על קריאת החומר, ההערות, העזרה בפענוח המסמכים השונים התמיכה לאורך  כל הדרך והדרבון.

תודה לבתיק ליפשיץ (לבית דוברוב)על שעות של הקשבה, רענון, סבלנות ותמיכה נפשית  בדרך הקשה.
 
 
תודה ליעל בן-אסא (לבית דוברוב)  על הזכרונות והאלבום.
 
תודה לוידיק בלסקי על יום מרתק ושיתוף הפעולה, על העזרה  בשרטוט    הבתים ויושביהם, על סיפורי ההווי של הצעירים.  
 
תודה למשפחת לוין, האלבום השמור והמסודר של זאבה שהיה אוצר  גנוז,  המסמכים של אבנר מהארכיון הציוני שהיוו לי חלק גדול  מן התחקיר הראשוני על השנים הראשונות. למנחם שצלצל אלי מדי פעם ומסר לי מסמכים חשובים ומקוריים.

לרמי בן יוסף שארגן את החומר של משפחת בלסקי, וכתב זכרונות מילדותו בבן-שמן.  

לרוני בן יוסף ואשתו, שאירחו בביתם את מפגש הותיקים באפריל 2009, מהמפגש הזה יש לנו כמה סרטוני וידאו שמוצגים ויוצגו באתר בהמשך.
 
 
לרלה רון לבית הורביץ, בקב' גבע,  על כתיבת הזכרונות, התמונות, וההתגייסות הראשונה למסירת חומר, המחברת של רלה היוותה לי סמן ראשון שיש על מה לדבר.  סליחה,  שהספר לא נכתב יותר מוקדם.
   
תודה להוריי ברטה ושמעון גרעין-כל שהיו לי מקור השראה במשך השנים   ובינתיים הלכו לעולמם ונפרדו מאיתנו.  את החומר קראתי לאבי מדי פעם, הוא היה צלול עד מותו, זכר תאריכים ואירועים וידע לפענח איתי חלק גדול מן המסמכים. בילדותי, אמי סיפרה לי סיפורים על בן-שמן בנוסטלגיה  ואני שתיתי אותם בצמא.  
     

המון תודה לכל אלו שמסרו לי פרטי מידע שונים ולא הזכרתי את שמם.  וסליחה אם שכחתי מישהו.  מקווה שהאתר הזה והספר  לו חיכיתם שנים כה רבות, יהווה פיצוי על הכל,  ויישאר נכס  לכל המשפחות.
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה