פרק ח' - השנים הראשונות

פרק ח' – השנים הראשונות-קשיים, צפיות ואכזבות

 

מקימים "מושב עובדים"

  "בדרך מלוד העיר בואכה מודיעין הכפר, במקום השפלה תלפות את הרי יהודה, ישכון בן-שמן, זקן הישובים של הקרן הקיימת לישראל  בשנים,  וקטן יישוביה במספר תושביו."


שדרת הפיקטסים בכניסה למושב בשנת 2005  הפיקוסים בני קרוב ל-90  שנה

 

במלים אלו מתאר פנחס נאמן את מושב בן-שמן בספר "בן-שמן" שיצא בהוצאת "קופת-ספר" בתמוז תרפ"ט (1929).   

עמוד פתיחה לספרון של פנחמ נאמן על בן-שמן משנת תרפ"ט 1929.

ועוד הוא מוסיף: "הישוב בבן-שמן מורכב משתי נקודות: האחת מתנוססת על ראש גבעה במבוא לבן-שמן, והיא נקודת-הישוב של המוסד "כפר-הנוער" ועל ידו בית שומר היערות. השנייה, המשתרעת בבתיה, אורוותיה ורפתותיה על גבול האדמה לצד מזרח היא: נקודת-הישוב של מושב-העובדים."

מפת בן שמן בספרון פנחס נאמן על בן-שמן  40,000=1

פנחס נאמן גם מתאר את התאריך שבו הוכר המושב באופן סופי ורשמי:

"בתשרי תרפ"ב (1921).  הסכימה המחלקה להתיישבות לדרישת באי כוח המרכז החקלאי להפריש מאדמת המזרע של בן-שמן 800 דונם אדמה לסידור תחנת ניסיון לחקירת אופני עבודה בפלחה בהנהלת מנהל העבודה הקודם. ועל שאר אדמת הפלחה וכרם הזיתים לייסד מושב עובדים קטן על שם ברוך כהנא מפלואשתי ברומניה, שבנדבתו הגדולה קנתה הקרן הקיימת את אדמת בית עריף בשעתה. לחברי המושב בחרה ב 12  משפחות מהעובדים הוותיקים של פועלי בן-שמן. התחנה התרכזה בבנייני החווה וקבלה לרשותה את הלול וחלק מהרפת וכלי העבודה, ומותר האינבנטר החי והמת קבלו המתיישבים שהעתיקו את מושבם אל בתי "בצלאל".

האבן  המציינת את תרומתו של ברוך כהנא מפלויישתי שברומניה.  הוצבה ע"י הקרן הקיימת בכפר הנוער בן-שמן.  תוכלו למצוא את האבן בפנה הימנית של החומה ליד השער השמאלי של החצר הפנימית בכניסה שמול בית ארלוזרוב.  מול הכניסה ניצב השלט ובו  שמות המייסדים.

 

המושב היה אמור כנראה להיקרא על שם ברוך כהנא מפלואשתי שברומניה, יהודי אמיד שתרם כספים לקרן הקיימת לצורך ייסוד מושב העובדים ליד חוות הניסיונות. המושב נקרא "בן-שמן", ומאוחר יותר בשנת 1926 קם ישוב בעמק יזרעאל, ליד עפולה, שנקרא על שם ברוך כהנא "כפר ברוך", מאוחר יותר הציבה הקרן הקיימת לישראל שלט שיש בכניסה לחצר הפנימית של כפר-הנוער בן-שמן שבו מצוינת תרומתו של ברוך כהנא מפלואשתי לייסוד המושב.

  יעקב אפטר, עלה לארץ בשנת 1913, פעל במסגרת "הפועל הצעיר" ועבד כפועל חקלאי בחוות בן-שמן, מאוחר יותר היה ממייסדי המשביר המרכזי ומנהלו כל חייו.   מאמרו של יעקב אפטר  נדפס ב"הפועל הצעיר"  תחת הכותרת "משקינו החקלאיים בא"י" בשנת תרפ"א 1921. בין יתר המקומות הוא מתייחס בפרוט גם למושב בן-שמן ומתאר פרטים מאד מעניינים על מעבר המתיישבים הראשונים מהחווה למושב בן-שמן, על ההתלבטויות והקשיים.


אנשי העלייה השנייה בחוות בן-שמן וביניהם הפרידמנים:  עומד מימין משה פרידמן יושב במרכז לויק פרידמן ולידו אשתו אסתר.  הצילום מאלבומה של דרורה  פרידמן.

 

נביא כן מספר קטעים קצרים שימחישו את קשיי המעבר ואת דרכי החשיבה על צורת ההתיישבות החדשה "מושב עובדים":

 

- צורות רבות ושונות עברו על בן-שמן במשך שנות קיומה. חוץ מזה שחינכה חקלאיים טובים – אולי את רוב הפועלים החקלאיים בארץ בכל ענפי המשק החקלאי, הרי היא הכניסה לתוך מחננו את ההכרה, שעלינו לשכלל קודם כל ובעיקר את יסוד-היסודות של משקינו: את   ה פ ל ח ה   ו ה מ ח ל ב ה, -  שניים שהם אחד ושמתבססים רק אחד בצד השני ואחד בעזרת השני.  וכן גם ביחס למקצוע העופות. פיתוח הענפים האלה בבן-שמן עזר גם לפיתוח מקצועות אלה במשקי-הפועלים האחרים, ע"י העברת עגלות גזעיות ועופות ממינים משובחים לקבוצות שונות וע"י בירור הצורך בקביעת מחזור זרעים מתאים. 

- צריכים אנו להודות עכשיו , כי בפתוח הענפים האלה בבן-שמן הייתה שיטה, והיא הצליחה.

בהמשך מתאר אפטר את מעלותיה של החקלאות שפותחה בחוות בן-שמן. מדברים אלו ניתן להבין מה דחף את חברי "קבוצת בן-שמן" בחווה להתעקש על זכותם להקים במקום מושב עובדים.

- בייחוד הוכיחה לנו כל זה שנת תרפ"א. שנת בצורת היא לנו שנה זו. כל המשקים החקלאיים, הן של איכרים והן של הפועלים הביאו תוצאות מעציבות ורק בן-שמן היא כמעט היחידה אשר גם בשנה זו לא רק שפירנסה את עובדיה, כי אם גם שלמה להם שכר עבודה יותר גבוה מאשר בשאר המשקים: בזמן שהמשכורת המכסימלית של פועל בקבוצה היא 8.5 לי"מ (לירות מצריות) לחדש קבלו בעלי המשפחה בבן-שמן עד 14 לי"מ, ואחרי כל זה כיסתה גם על הוצאות המשק האחרות. אלו הן תוצאות היבולים הגבוהים שהאדמה נותנת הודות לזיבול השיטתי ומחזור הזרעים הקבוע של השנים שעברו והודות למחלבה המסודרת עם כמות החלב הגבוהה. בזמן שבאופן בינוני מקבלת דגניה 115 ק"ג חיטה לדונם, כנרת 95, בגליל העליון 70-80 ובעמק יזרעאל 60-70  - מקבלת בן-שמן 160-200 ק"ג לדונם ויותר.

 בהמשך מאמרו של אפטר הוא מזכיר את הוויכוח וחילוקי הדעות (אותם הבאתי בפרוט רב בפרק ד') בשאלה: האם טוב לייסד במקום מושב קטן של עובדים, או בהתחשב עם העבר של החווה – טוב יותר לסדר איזה מוסד ציבורי חקלאי?

בעוד הוויכוח הציבורי מתקיים הקבוצה הבן-שמנית מתמקמת במקום ומציבה עובדות בשטח:

"בינתיים היא נעבדת ע"י קבוצת פועלים, אשר חלק ממנה הוא עובדים במקום זה שנים רבות והדורשים להתיישב במקום, וחלק- הוא מקרי ומתחלף לזמנים ידועים. חיי קבוצה שלמים במובן המקובל של הדבר אין במקום. רק העבודה היא משותפת, ואחרי העבודה שבים בעלי המשפחות לבתיהם עם המטבחים המיוחדים לכל אחד, והרווקים – למטבח המשותף. מצב הקבוצה עושה רושם כב 'בין הזמנים' – זמן מעבר מצורה לצורה, ורק בעת האחרונה נעשתה הפעולה המכריעה כדי להביא לידי קביעת צורתה המוחלטת.  בקשר עם התכנית החדשה של הפועלים בארץ להעברת המשקים לידי מתיישבים קבועים שיעבדו על חשבון עצמם, תקבל גם בן-שמן את פתרונה המוחלט והקבוע."

 

מתוך הדברים שכותב אפטר נראה כי הקמת "מושב העובדים" הייתה הדבר המדובר ביותר, אך עוד לא קראו לדבר בשמו המפורש. הוא מתאר כאן את חיי העובדים כמשק משותף עבודה משותפת ובתים פרטיים למשפחות כפי שאחר-כך התגבש במושבי העובדים.

 בהמשך דבריו הוא  מפרט את כמות הקרקע: "השטח הכללי של הקרקע הוא קרוב ל – 2000 דונם, מהם: אדמת פלחה 1357 דונם, שמזה ימסרו לתחנה 800 דונם;  אדמת נטעים 224 דונם, שמהם הנטעים הקיימים: שקדים 47 דונם, זיתים איטלקיים 10 דונם,  איקליפטוסים 10 דונם, בסה"כ 67 דונם, וההר (ע"י השקדים) לנטיעת זיתים וגפנים 155 דונם; אדמת ייעור: הייעור מתר"פ 238 דונם; אדמת מרעה: מעבר לבקעה 140 דונם.  בס"ה 1959 והשאר דרכים ורחובות."

 אפטר מביא  גם פירוט של הפרות ובהמות העבודה ומה יימסר לכל מתיישב, הוא יוצא מנקודת הנחה שתחנת הניסיונות תישאר במקום ואז ימנה הישוב 100 נפש. הוא מדבר גם על התכנית של הבתים: " לחמשה מתיישבים חקלאיים ימסרו חמשת בתי בצלאל בתוספת חצרות, אורוות, וכו'. לאחד המתיישבים יש בב"ש בית וחצר פרטיים, ובשביל יתר ששת החברים יצטרכו לבנות בתים בני 2 חדרים ומטבח וחצרות חדשות. הבית השישי הגדול של בתי בצלאל ישמש לבית-ספר."

 עד כאן התכניות לפי מאמרו של אפטר משנת 1921 (הפרטים הובאו רק בחלקם).  המציאות הייתה קשה ביותר.  המתיישבים קיבלו את ברכת הדרך מן המוסדות בשלב מסוים והיו צפיות גבוהות שהם יצליחו להחזיק מעמד, ויותר מזה. המתיישבים נאלצו לקחת הלוואות כדי להתקיים ולכן גם התקיים מעקב קבוע אחרי הצלחתם או אי הצלחתם.

 

 

החיים קשים 

    בשנת 1926 שולחים חברי מושב בן-שמן תזכיר למחלקת ההתיישבות  והעתק למרכז החקלאי, בו הם מפרטים באריכות את מצבם הכלכלי הקשה, ומבקשים להקצות להם קרקע נוספת מן הקרקעות שמתפנות ע"י תחנת הניסיונות שעומדת לעזוב את המקום. 

נביא כאן כמה  קטעים מתוך התזכיר שיאפיינו את המצב:

 ·פעמים אחדות העירונו את תשומת לבכם על שני החסרונות העיקריים במושב בן-שמן שיש למלאותם בהקדם, באופן אחר הביסוס הגמור, הוא מן הנמנע, והם: מים ואדמה.

 ·שאלת המים עומדת אומנם להיפתר בקרוב בגבול האפשרי, אולם שאלת הקרקע לא רק שלא זזה ממקומה אלא גם הוזנחה לגמרי. והיות שלנו, מתיישבי בן-שמן, המכירים היטב את צורך היכולת של המשק, ברור למדי: שכל זמן ששאלת תוספת אדמה לא תיפתר בחיוב, המשק שלנו לא יוכל לפרנס את עובדיו.

 ·מצב המושב כיום: המושב כיום אינו נושא את עצמו, המקורות הנוספים לקיום המתיישבים הם: א. עבודת חוץ, עבודה בתחנת הניסיון, ערביי לוד וכו'.  ב. ערך הרכוש שקיבלנו ירד. ג. כל המתיישבים נשקעו בחובות.

 ·הגורמים למצב: מכל האמור לעיל ברור שהמושב מוכרח היה להגיע למצב זה, מפני שני גורמים: א. רפת לא מספיקה.  ב. הספקה לא מספיקה.

 ·לתקנת המצב: המחלקה להתיישבות צריכה בהקדם האפשרי: א. להביא לידי גמר סידור המים. ב. להוסיף לכל מתיישב שטח של 25-30 דונם.

אנו מקווים שבאם שאלת ההספקה תיפתר ע"י סידור המים והוספת אדמה יעלה לנו בכוחות עצמנו ע"י התאמצות, כמובן, במשך שנים אחדות להרים את המחלבה לגובה הדרוש, היות שהסדור של הרפת שלנו טוב מאד, הפרות שלנו מצטיינות ונוכל ע"י הגידול הטבעי להגדיל את מספר הפרות.

 בתזכיר זה מובאים פרטי הכנסתם של המתיישבים, קשייהם, החובות שלהם  בממוצע, כל זאת כדי לשכנע את המוסדות המיישבים שהם זקוקים לתוספת קרקע באופן דחוף.

אל דפי התזכיר:  עמוד 1   עמוד 2  עמוד 3 עמוד 4  עמוד 5  עמוד 6

 כנראה בעקבות הבקשה לתוספת אדמה, הגיע החבר אליעזר (האיש מעולם לא נזכר בשמו המלא בדו"ח עצמו וגם בתשובת אנשי המושב הם קוראים לו החבר אליעזר) מטעם המרכז החקלאי לבדוק את המצב והגיש דו"ח בתאריך 3.08.1926.  הדו"ח שלו  מפורט ביותר.  הוא ביקר את עבודתם של אנשי המושב, תיאר מצב קשה מאד בקשר לחובות שלהם, ואף השמיץ  את אנשי המושב ודרך עבודתם.  בכל מקרה הדו"ח מעניין כי הוא מתאר את הקשיים שבהם נתקלו המתיישבים בשנים הראשונות: 

 · בזמן שהעבירו אותם לצורת המושב, לא נתנו להם כל תקציב במזומן רק את האינוונטר הרשום מעלה. בנו להם גדר סביב הכפר.  ובתוך זה רפתות עץ. מלבד זה יש מתבנים לשני חברים, שלושה בנו בעצמם מתבנים, ולשלושה חסר לגמרי. עוד ששה בתים חסרים שהיו צריכים לבנות אותם השנה ועדיין לא התחילו לבנותם. (בגדר שבנו מסביב והמשמשת קיר לרפתות ישנם חלקים שנבנו לא טוב והם נוטים לנפול). אין להם גם ברכה למים. הישנה נוזלת.

 ·כבר בזמן שעברו לצורת המושב  נשאר המשק הבן-שמני חייב כספים ביפו, וכל בעלי החובות תוקפים מאוד את המושב ומאיימים במשפטים ובאופן זה שילם המושב עד היום לבעלי חובות כאלה שלוש מאות לי"מ. (בעלי החובות תוקפים את חברי הכפר באשר הם מכירים  בהם שעבדו גם קודם במשק בן-שמן). 

 ·השאלה הלוחצת ביותר על אנשי הכפר היא שאלת החובות הפרטיים. הריבית שהם משלמים ריבית קצוצה וריבית דריבית ובבוא הגורן ניגשים בעלי-החוב הערבים מלוד ומקבלים את הגרעינים בחובם, ואחרי זה מוכרח המשק לקנות בחזרה את הגרעינים במחירים יותר גבוהים ובקרדיט בריבית ושוב ריבית. מוכרחים להשיג  הלוואה או תקציב של 1500 לי"מ ולכסות את זה. 

 אל הדו"ח של החבר אליעזר:  עמוד 1     עמוד 2     עמוד  3

החבר אליעזר ממליץ לתת להם הלוואה מרוכזת מן המוסדות, כנראה בריבית נמוכה, כדי לכסות את החובות שעליהם הם משלמים ריבית גבוהה ביותר. 

הוא תיאר  מצב בלתי אפשרי לחלוטין שאנשי המושב חויבו לשלם  חובותיה של החווה כלפי מוסדות שונים.    ברשימת חייבים וזכאים של המושב משנת 1926 נמצאו שמות של אנשי החווה שעדיין חייבים כספים. אנשים אלו כבר ישבו במושבים אחרים, וכנראה מעולם לא שילמו את החובות הללו.

 

     בהמשך הוא מתחיל להשמיץ את אנשי המושב שקיבלו משק שהיה יכול להיות מופתי והביאוהו למצב ירוד:

 ·התרשמותי הייתה קשה מאוד: החברים שם קיבלו משק אשר יכול היה להיות מופתי וכיום אחרי 4 שנים, הינו ירוד מאוד. קיבלו אז, כ"א 2 פרות טובות מאד ועגלות טובות, אדמה, שהייתה מזובלת  בחלק גדול מאד וזבל אורגני. מלבד זה אפשרות של עבודה בשכר בתחנה, בסכומים גדולים, השדות נתנו יבולים טובים ובכ"ז שקעו בחובות נוראים וכל המשק ירד. אמנם לא ניתן להם שדה במידה מספיקה, ואולם לא בזה נמצאת הסיבה העיקרית בירידתם… אנשי הכפר "שפכו" זבלים חימיים על שדותיהם בכמויות נפרזות (בערך 25 לי"מ לשנה ל60-דונם) ועל חשבון התקווה להשיג יבולים ע"י זבל חימי לא הנהיגו כל חילוף זרעים ראוי לשם זה. הוציאו כספים מיותרים לזבלים חימיים והורידו את יכולת השדות.

 

החבר אליעזר המשיך והשמיץ וחרג מתפקידו ככותב דו"ח הוא אף כינה את חברי המושב בכינויים שונים, מה שהעלה את חמתם כאשר קראו את הדו"ח שלו. נביא כאן רק כמה משפטים שבהחלט מעידים על מעורבות רגשית ולא אובייקטיבית של האיש שחרג הרבה מסמכותו:

        ·האנשים הנם חניכי החוות ז"א "עגלונים" שיודעים לעבוד בסוסים את העבודות אשר יפקוד עליהם הפקיד, ורגילים לבזבוז ויד רחבה שבחוות. אך מה זה משק- אין הם יודעים ולא התאמצו לדעת. הם נהלו מחלבה כעגלונים ועבדו כעגלונים ולא כחקלאים.  פועלים טובים אך לא חקלאים נבונים…

        ·משק צר במעט של 60 דונם פלחה ואי-אלו פרות והאנשים עסוקים בו יום וליל מבלי יכולת לסדר גן-ירק.

 

        ·והיחס לעצים: לא נטעו חדשים אך החריבו רבים מן הישנים. בכל משקינו החדשים תולים תקוות גדולות בגפן ובעץ הפרי ובבן-שמן הראשונה לגידול עצים, לא מאומנים בזה. מובן שיש להאשים הרבה לא רק את אנשי בן-שמן בזה שקיבלו משק מופתי ועשוהו למשק ירוד אלא גם את המרכז החקלאי שלנו. צריך היה לשים עין ולהדריך את אנשי המשק ולכל הפחות לא לתת להם לרדת ולהוריד כה את המשק.

 בסופו של הדו"ח מבין גם החבר אליעזר שאם המוסדות לא יעזרו לאנשי המושב הוא ייחרב. למוסדות היה חשוב להחזיק את הנקודה הזו במקום מסיבות שונות. הם עיבדו את אדמת הקרן הקיימת לישראל, שמרו עליה, והחזיקו יישוב בלב אזור מיושב ביישובים ערביים.

 

     הוא מביא את המסקנות אליהם הגיע עם אנשי המושב,  כאשר בעיקרו של דבר הם יקבלו את מה שביקשו: 25 דונם נוספים לכל משק, הלוואות לכיסוי חובותיהם, נטיעת 2 דונם כרם בכל משק, הנהגת מחזור זרעים בגן-הירק.

בסוף המסמך מדובר גם על קליטת קבוצת פועלות עם החברה עדה פישמן, שתעבד את האדמה שתישאר בשטח תחנת הניסיונות שתעזוב. שטח זה נשמר כנראה לכפר-הנוער שעמד כבר על הפרק.  כפר-הנוער נוסד בשנת 1927 וקיבל את האדמות שהיו שייכות לתחנת הניסיונות כ- 500 דונם.

 כאשר קיבלו חברי המושב את הדוח של החבר אליעזר, לא יכלו שלא להגיב על ההשמצות, למרות ההמלצות שהיו לטובתם, המכתב בכתב יד ובחתימתם של חברי הועד, י. גלוזמן וז. סטל, נשלח למרכז החקלאי:

 

לכבוד חברי המרכז החקלאי בתל-אביב

    ח.נ.

 

   קבלנו מכתבו של החבר אליעזר בצרוף התרשמותו מביקורו האחרון בכפרנו.

   אנו מוצאים שהתרשמותו והשקפתו על המשקים שלנו היא בלתי נכונה. לפי מבטו של אליעזר אנו רואים שהוא קבל רושם לא נכון מידיעות נוספות לא מחברי המושב.

כמו כן אנו מוחים נגד הביטויים של החבר אליעזר אודות אנשי המושב.

   אנו דורשים תכף ומיד ועדת מומחים לברור מצב משקינו וכמו כן להסיבות שגרמו לירידה לפי דברי החבר אליעזר ששאב ממקורות שאין לנו שום אמון בהם.

 

                     בשם ועד המושב  י. גלוזמן

                                       ז. סטל

 אל המכתב המקורי

בסופו של המו"מ קיבלו חברי המושב את האדמות המבוקשות, לכל משק היו מעתה מעל 80 דונם אדמה והתקוות להתבססות עלו ופרחו.