מ
ש פ ח ת ה ו ר ב י ץ
ההורים המייסדים:
בלה הורביץ לבית
רייזמן : נולדה
בשנת 1896 בסוסנוביץ - פולין -
הגיעה לארץ לביקור בשנת 1913 והחליטה להישאר.
הגיעה לבן-שמן עם זלמן ב1921, נפטרה בגיל
69 בקיבוץ גבע בשנת 1963.
הדרך לבן-שמן
מספרת
אריאלה רון בתם הבכורה של זלמן ובלה הורביץ:
הורינו באו לארץ בשנת 1913, אמא היתה צעירה
מאד, רק גמרה את הגימנסיה בפולניה, ובאה לארץ בטיול עם אחיה, לבקר כאן אח אחר שהיה
בארץ מ1909-, ועבד בכנרת. הם באו לארץ
לראות אם אפשר יהיה להסתדר ולהעלות את כל המשפחה.
בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה
ואמא בשום אופן לא רצתה לחזור לרוסיה. היא
נשארה בכנרת, נכנסה לבית-הספר של חנה מייזל. שם למדה וקיבלה מושג על החיים
בארץ. היא היתה פועלת מצטיינת וכמו כולם
בארץ סבלה מאד מהקדחת. אחרי המלחמה עברה
ליהודה (כפר-סבא) ושם פגשה את אבא ונישאה
לו.
 |
| חצר משפחת הורביץ עם ברכת המים . בצד שמאל גבול החצר של משפחת דוברוב וחלק מן החצר של דוברוב - מהאלבום של בתיק ליפשיץ (דוברוב) |
אבא
הגיע לארץ בן 18 ממינסק ברוסיה הלבנה. הוא נשלח לחדרה, עבד בייבוש הביצות, קדח
הרבה. מאוחר יותר הצטרף לקבוצת כרכור עם
אמא (הקבוצה התפרקה אחרי המלחמה). בכרכור נולדתי אני, אבל המצב בקבוצה לא אפשר אז
גידול ילדים, לא היו שום תנאים והם נאלצו לעזוב ולעבור לת"א. גרנו בבתי-ורשה
(כיום כנראה איזור נוה-צדק). המצב היה קשה בכל הארץ. לא היתה עבודה ואבא נאלץ
להתגייס למשטרה הבריטית, הוא עבד בסארייה של יפו. כל אותו הזמן לא זנח את רעיון ההתיישבות. הוא
רצה מאד ללכת לנהלל או לכפר-יחזקאל שקמו באותן שנים, אך הרשימה היתה סגורה. ואז
הציעו לו ללכת למושב בן-שמן. באותן שנים
אני הייתי עדיין בת יחידה בת שנתיים ואבא סיפר לי תמיד איך עטף אותי בשינל שלו,
וכך נסענו בעגלה לבן-שמן.
 |
| זלמן הורביץ בפתח ביתו בבן-שמן. לפי סיפורה של רלה רון, זלמן החל לבנות את ביתו לפני בניית הבתים הנוספים. בשורה שמול שורת בתי בצלאל. בית הורביץ נבנה בין בתי בצלאל ובית המלאכה של הצורפים. |
 |
| ילדי משפחת הורביץ בבן-שמן יושבים מימין: דוביק עדה וחנניק. מעליהם האחות הגדולה רלה. |
 |
| דוביק הורביץ במדי הצבא הבריטי מצטלם ביער עם יוקה בלסקי |
 |
| גלויה ששלח דוביק הורביץ לאחותו רלה רון ומשפחתה מאמסטרדם בעת שרותו במלחמת העולם השנייה 10.09.1945 , מצד אחד תמונתו ומאחור הגלויה וכמה מילים מהאח והדוד. |
