יום שני, 29 באוקטובר 2012

פרק ז' - הנס של בן-שמן


פרק ז': הנס של בן-שמן

    

     אנשי העלייה השנייה שהתקבצו בחוות בן-שמן, הגיעו בחלקם כבר ב 1910, אחרים התקבצו לשם במשך השנים, בהם התקיימה החווה כחווה לאומית וכחוות לימוד.  לא במקרה  אנשים אלו לא הגיעו לקבוצות או למושבות, הם חיפשו לעצמם צורת חיים שבה יוכלו לחיות עם משפחתם ולפרנסה בכבוד.
עזרה הדדת בשדות בן שמן יוסלביץ מחזיק במושכות  ודוברוב חורש בעזרת המחרשה
 
"מושב העובדים" צורת ההתיישבות שהלכה והתגבשה במשך השנים הלמה את צורכיהם ואת שאיפתם.  הם התגבשו בחווה כקבוצה קבלנית, ולכן כאשר התפרקה החווה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה ראו את עצמם באופן טבעי כיורשי הרכוש והאדמה ומצאו הזדמנות נהדרת לממש את הרעיון של הקמת "מושב-עובדים".

מספר המשפחות שרצו להישאר בבן-שמן היה מועט,  אדמת הקרן-הקיימת-לישראל שהועמדה לרשותם הייתה מוגבלת, ונוסף לכך הם נדרשו להקצות מהאדמה הזו  כ- 800 דונם לתחנת הניסיונות שהוקמה ע"י וילקנסקי במקביל  בשנת 1920.


     העיקרים היסודיים של מושב העובדים כבר היו קבועים ועומדים קודם לכן, תוך הויכוחים וההחלטות של ועידות הפועלים שהוזכרו בפרקים הקודמים  ועל פי מאמריו היסודיים של וילקנסקי: עבודה עצמית, התיישבות על קרקע לאומית ועזרה הדדית. צורת העבודה במושבים צריכה להיות אינדיבידואלית.  רק דרך זו מאפשרת ליחיד להשתמש בכל כוחותיו ויכולתו, מעוררת ליוזמה, ונותנת אפשרות בסיסית למשפחות להתפתח ולהתרחב בתוך המשק החקלאי.  החזון היה ביסוס חקלאי זקוף-קומה וחופשי, היוצר על אדמתו, ומגשים את מטרתה של תנועת התחייה הציונית.

     אליעזר יפה מתח ביקורת קשה על צורות ההתיישבות הקיימות.  לדעתו אין עתיד לקבוצה, כי היא מונעת, לדבריו, יצירת קשר חי בין המתיישב ואדמתו קשר שהוא בלבד יכול להבטיח את הצלחת ההתיישבות.

     תוכניתו של אליעזר יפה הייתה מיוחדת בכך שהיא קבעה עקרונות ברורים, וכן תכנית מעשית למושב עובדים, על כל פרטיה, לרבות תקציבי השקעות ואומדני הכנסות והוצאות.

 
בחוברת שפורסמה בשנת 1919 'ייסוד מושבי העובדים' מאת אליעזר יפה נוסחו לראשונה באופן פרקטי עקרונות מושב העובדים בצד תכנון מפורט להקמתו. עקרונות היסוד כפי שנוסחו בחוברת :


א.    כל עובד חקלאי המכיר בעקרון של העבודה העצמית המוחלטת, אַל קניין פרטי בקרקע, שלטון מוחלט של השפה העברית בחייו ומשק חקלאי מותאם לצרכי העם בארצו יכול להיות חבר במושב עובדים.

ב.     מלבד החברים החקלאיים מתקבלים למושב כחברים קבועים בעלי-מקצוע: בעלי מלאכה, מורים וכו'.

ג.      מספר החברים החקלאים במושב צריך להיות לא פחות מ-50 ולא יותר מ-100.

ד.     בגבול התקנות היסודיות של המושב חופשי כל חבר לסדר את משקו ועבודתו.

ה.    כל מושב מסדר לעצמו מוסדות משותפים לצרכיו החינוכיים, ההיגייניים, החקלאיים והכלכליים והנהלים נקבעים על-ידי רוב חברי המושב. שום מוסד מקביל למוסדות הנ"ל לא יכול להיווסד ולפעול במושב.

ו.        המסים למוסדות החינוך וההיגיינה הם שווים לכל חברי המושב, ואילו המסים למוסדות החקלאיים והכלכליים ייגבו בהתאם לשימוש במוסדות אלה.

ז.       בכל מושב יש להקים מוסד לעזרה הדדית למקרי אסון גופני, משפחתי ומשקי. הוא יגיש את העזרה המלאה בעבודה, בסעד וברכוש לחבר הנצרך לה. ההשתתפות במוסד זה הנה חובה לכל חבר.

בתקנות הללו מצאו את ביטוין הנחות-היסוד של המושב:  עצמאות גמורה של החבר בעיבוד משקו ומסגרת קואופרטיבית של הכפר המכוונת לעזרה הדדית.

חריש ראשון במושב בן שמן - מאלבומה של דרורה.
      

אם נבחן את העקרונות שהיתווה אליעזר יפה ל"מושב-העובדים" נראה שהתנאים שבהם הוקם מושב בן-שמן היו בעייתיים מלכתחילה.

 אפשר לומר שאנשי  מושב "בן-שמן" הצליחו להתקיים במשך 27-28 שנה,  נגד כל הסיכויים, בזכות עקשנות, התמדה, אידיאליזם וחזון  :

 

א.    אליעזר יפה קבע שבמושב יהיו מינימום  50 משפחות ולא במקרה, מבחינה כלכלית, קשה מאוד לקיים אגודה שיתופית על כמות כה קטנה של משקים.  המסים שכל משפחה הייתה חייבת לשלם לאגודה כדי לקיים את  המוסדות  הנדרשים היו  בלתי-אפשריים.  מתיישבי מושב בן-שמן חלמו תחילה על 30  משפחות, ואחר-כך על 20 משפחות  ונאלצו להתפשר על 11משפחות.   בשנים הראשונות  10 המשפחות גרו ב 5 בתים, לא גדולים במיוחד. ומשפחת פרימן שהייתה חלק מן המושב התגוררה באזור החווה ואחר-כך כפר הנוער.

ב.     תחילה תוכנן לתת למתיישבים 85 דונם לכל יחידה משקית,  אך זמן קצר לאחר מכן נאלצו למסור, חלק מן השטח לתחנת-הניסיונות, ונשארו עם 55  דונם בערך.  במושבי עמק-יזרעאל שקמו במקביל, בשנות העשרים קיבלו  המתיישבים למעלה ממאה דונם, וכל מושב מנה קרוב ל-מאה משפחות. מצד אחד שאפו אנשי בן-שמן להרחיב את מספר המשפחות,ומצד שני כל  הרחבה בכמות המשפחות הייתה מקטינה את כמות הקרקע לכל משפחה.
 
ג.      בשנים הראשונות התקיים המושב, בשטח קשה ביותר למחייה. הישוב היה   מוקף  בישובים ערביים, לעתים עוינים. המרחק מן  העיר שבה היו צריכים אנשי המושב  לשווק את התוצרת יצר קשיים גדולים.   אמצעי התחבורה לישובים קרובים היו מגיעים לישוב באופן לא סדיר ומעט,  בתחילה גם לא היו קיימים מוסדות חיוניים   כמו מרפאה, בית-ספר, חנות לקניית מצרכים.

 

          בצידו של המושב התקיימה רק תחנת-הניסיונות.  קיימים מסמכים   מעניינים מאוד המעידים על קשיי המחייה באותן שנים, חוסר במים, בעיות כלכליות  קשות, וחוסר-ידע בענפים חקלאיים חדשים שאותם רצו לפתח. הישועה הגיעה עם הקמת "כפר-הנוער בן-שמן", בשנת 1927, שסיפק שירותים חשובים   למושב, ובזכות הקשר הזה המשיך המושב להתקיים עוד שנים רבות למרות הקשיים.

אין תגובות:

פרסום תגובה