פרק יג' - תוכניות ההרחבה והסיום המר

פרק יג' – תוכניות להרחבת המושב והסיום המר

1946-1948

 

 באפריל 1946, לאחר חצי שנה של מאבק לשימור המסגרת של המושב, מדברים על תוכניות להרחבת המושב.  הרצפלד שולח מכתב למר י. קליבנר בתחנה לחקר החקלאות  ברחובות ומזכיר לו שהוא מחכה לתכנית ההרחבה של מושב בן-שמן ובכללה גם חלקו של כפר-הנוער בן-שמן.

 שנה זו, 1946, הייתה שנה סוערת בחיי מושב בן-שמן, חברי המושב נאלצו להחליט אם הם מגדילים את המושב ומחלקים את הקרקע עם המשפחות הנוספות. צעירי המושב היו צריכים להחליט אם הם מעוניינים להישאר בהרחבה.

אברהם הרצפלד ממשיך ללחוץ על כל הגורמים להוציא לסיים את תוכנית ההרחבה, מתקיימת התכתבות ענפה בין הגורמים שצריכים לסיים את התוכנית. להתכתבות זו שותפים: שמואל דיין, הרצפלד, י. קליבנר.

 

ב26/8/46- נשלח המכתב המיוחל לחבר הרצפלד כתוב בכתב יד וחתום בידי י. דוברוב:

 

לכבוד הח' הרצפלד   ח.נ. לצערנו לא יכלנו לפני זה לדון על תוכנית הרחבת מושבנו היות ותכניתו של קליבנר נתקבלה לפני זמן קצר.  בשבת 24/8 באסיפת המושב קיבלנו החלטה על הרחבת מספר החברים במושבנו ואנו מבקשים אותך לקבוע לנו פגישה בהקדם האפשרי לדון יחד על פרטי התכנית.   בב'ח בשם ועד מושב בן-שמן י.דוברוב

 
אל המכתב המקורי



בעוד אנשי מושב בן-שמן נערכים להרחבת המושב, עדיין מתרחשים מאחורי גבם תהליכים של מסירת אדמה לכפר-הנוער בן-שמן והפעם מצד הקק"ל. על כך יעיד המכתב שנשלח ב-נובמבר 1946:

 

מושב בן-שמן                                                                                          26.11.46     לכבוד הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל י  ר  ו  ש  ל  י  ם   א.נ.       מזכירות תנועת המושבים מסרה לנו על דיון שהתקיים אצלכם בקשר להעברת קרקע ממושבנו לכפר-הנוער.       עוד לא שמענו על מקרה, שהקרן הקיימת תקח אדמה מעובדיה בלי הסכמתם. כידוע לכם כפרנו קטן מתחת למינימום ההכרחי לקיום נקודה ולא נוכל לוותר אף על שעל אדמה.       המשרד התיכון של הסוכנות  עיבד הצעה של הגדלת המושב. תכנית זו קשורה במסירת בניני המושב הקיימים בצירוף עוד 100 ד' למוסד על מנת לבנות תמורתם חדשים לפני התכנית החדשה, שתכיל כ-24 מתישבים. אנו עוד לא סיכמנו את יחסנו לתכנית זו, אך היא יכולה לשמש בסיס למו"מ בינינו לבין המוסדות. בלי קשר להגדלת המושב לא נכנס בשום  מו"מ על העברת שטח כלשהו מאדמתנו, שהיא משמשת הבסיס ההכרחי לקיומנו.     בכבוד    רב   ז. הורוביץ     ז. סטל העתק: למחלקה להתישבות של הסוכה"י לתנועת המושבים למשרד התיכון למרכז החקלאי

אל המכתב המקורי


חצי שנה לאחר מכתב זה, ב18/6/1947-, שולח שמואל דיין מכתב למושב בן-שמן בו הוא כותב:

"לאחר דחיות והיסוסים הסכמנו למסור את דבר הגדלת בן-שמן ותביעת כפר הנוער לוועדה המורכבת מה' י. וייץ, י. קליבנר, א. הרצפלד, ש, דיין וה' כהן. אבקש בזה את חוות דעתכם. נראה לנו כי בדרך זו נפתור את הבעיה. לתשובתכם המהירה אחכה."
אל המכתב המקורי

 העניין מתגלגל בוועדה, במשך כמה חודשים. עד אשר ב 27/11/47 , יומיים לפני ההחלטה באו"ם על הצעת החלוקה של ארץ-ישראל, נשלח מכתב למושב בן-שמן בו כותב להם אברהם הרצפלד: "הננו מזמנים אתכם לישיבה בענייני מושב בן-שמן. הישיבה תתקיים ביום ד', 3 בדצמבר, בשעה 9 לפנה"צ, במרכז החקלאי".

ניתן לשער שהצעת החלוקה של ארץ-ישראל, שהתקבלה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947 , יצרה מצב חדש של חוסר ודאות. לפי מפת החלוקה, משום מה בן-שמן, גם המושב וגם כפר-הנוער, היו אמורים להיכלל בשטח המדינה הערבית:
 

עם הצעת החלוקה שהערבים בארץ לא הסכימו לקבלה, החריף מצב היחסים עם הערבים. מושב בן-שמן וכפר-הנוער נשארו במצב קשה משום שסביבם לא היה אף ישוב יהודי, הם היו מוקפים כפרים ערביים. מנהל כפר-הנוער לא יכול היה לקחת אחריות על הילדים במצב המתוח הזה. דובר על מעבר למקום אחר, עד אשר יתברר המצב. כולם קיוו שזהו מעבר זמני. מושב בן-שמן לא יכול היה להחזיק במקום לבדו, ולמקום נשלחה פלוגה של ההגנה. אנשי מושב בן-שמן שראו שהם אינם מחזיקים מעמד לבד, החלו לחפש להם מקומות אלטרנטיביים. כמה מן האנשים נאחזו במקום ולא רצו לעזוב, אך לבסוף גם הם נשברו והבינו שהם לא יוכלו להחזיק מעמד.

מושב בן-שמן החל להיות נתון בניתוק מסוים, שלאחר זמן מה הפך למצור של ממש.

מכתבו של מנחם לוין, בעלה של זאבה לבית יוסילביץ, נשלח לז. מסחרי, והתקבל בהסתדרות הפועלים החקלאים ב16/12/1947-.מכתב זה מתאר בצורה מפורטת  את המצב הקשה שבו  היו נתונים חברי מושב בן-שמן:  

לז. מסחרי ידי שלום רב,                        כ"ז כסלו תש"ח       לאחר זמן כה ממושך, והתכניות לפגישה והתקשרות שבוטלו מסיבות בלתי תלויות בנו החלטתי לפנות אליך בכתב.    עתה אנו מנותקים. קרובים ומנותקים. האוטו שלנו מתגנב פעם בשלושה ימים עם חשכת הבוקר ומגיע בשלום תל-אביבה, חוזר אלינו למחרת עם חשכה, כשאנו מחכים לו בצפיה רבה. בטלפון אנו קשורים למרכזיה ברמלה. והמקשר נותן קשר מתי שהוא רוצה. יש מחכים חצי יום ואין קשר.    התוצרת בחלקה מתקלקלת, ובחלקה נשלחת. כפי שציינתי מצב ההסגר הזה מעיק ומדכא. מרגיז שהכביש הומה מתנועה ערבית כבירה. המתיחות גדולה, והדריכות איתנה.    את הזריעה גמרנו ומחכים לגשמי ברכה, ולחסדי שמיים. מכל הצדדים החיים מתנהלים כסדרם. מתבצרים מיום ליום יותר ויותר. מה שלומך? ואיך אצלכם בכפר אז"ר? וכן מה בדבר העניין שאתה מטפל בו.  ההתקדם מה? אני מקוה שהתקדם. מסחרי אם יש צורך בלחץ ע"י אישורים, המלצות ממקומות ידועים, בנקל אוכל להמציאן לכשישתפר המצב. כתוב נא,, ובתודה למפרע דורשים בשלומך כל המשפחה. ידידך מנחם   מנחם לוין מושב בן-שמן ת.ד.883 תל-אביב אל המכתב המקורי

8/1/48 
במרכז החקלאי מתקבל מכתב  מאנשי בן-שמן :

 

לכבוד המרכז החקלאי ח.נ.     כתוצאה מן המצב בו נמצאת בן-שמן ובפרט לרגל הכנות כפר-הנוער להעברת המוסד למקום אחר – נתערערה אמונתם של חברים באפשרות להחזיק מעמד במקום – מטעמים משקיים וכלליים. על ידי חלק מהחברים נעשים צעדים נמרצים לחיסול המשק (מכירת פרות, עופות) ולעזיבת המקום.     אין בכוחו של הועד להרגיע ולבלום את הבולמוס הזה. אנו מבקשים עזרת המוסדות בכוון זה. דרושה פעולה מיידית, בכדי שלא נעמוד בפני עובדה מחפירה.   בב'ח ז. סטל א. דוברוב ש. גרעין-כל   אל המכתב המקורי

בינואר 1948 נפל דבר במושב בן-שמן, לא היה מנוס מהעברת אנשי המושב וילדיהם אל מחוץ לבן-שמן. פירוש הדבר פירוק המושב. המוסדות המיישבים מיהרו לתכנן תוכנית חדשה.

כבר ב 15/1/48 שולח שמואל דיין, מכתב למחלקה להתיישבות של הסוכנות בעניין בן-שמן. מכתב זה מיטיב לתאר את המצב:

 "בישיבתנו איתכם אמש נמסר כי כפר הנוער בבן-שמן יעבור למקום אחר, וכי חלק ממתישבי בן-שמן עומדים לעזוב את המושב.  לאור מצב זה סיכמנו לתכן תכנית של מושב עובדים על כל האדמה: אלף דונם של המושב וחמש מאות דונם של המוסד כדי 50 משפחה בקירוב.  תנועת המושבים תציע את אחד הארגונים להתישבות זאת. הארגון יתישב כפלוגה בבניני המוסד אחרי שהמוסד יפנה את המקום.  במחלקה תמסור למשרד התיכון להכין תכנית מושב לבן-שמן."

אל המכתב המקורי

ועד מושב בן-שמן ואנשי המושב מקבלים הודעה מהמחלקה להתישבות של הסוכנות שזו לשונה:

"בקשר עם ההחלטה להעביר את אינונטר החי ואת האנשים למקומות אחרים, הוטל על כל אחד מבין חברי בן-שמן להפקיד סך של 100.- לא"י בידי המרכז החקלאי, עד אשר יתבררו החשבונות בין החברים ובין הועד לבין מוסדות חוץ".
אל המקור

חלק מן האנשים נשארו עם הפלוגה הדתית שהגיעה לתגבר את ההגנה במקום, חלקם מכרו חלק מן הפרות והציוד שיכלו למכור. אחרים העבירו פרות ועגלים למקומות אחרים שמצאו,  באמצעות קשרי משפחה או חברים שישבו ביישובים אחרים מסוכנים פחות.

 דור המייסדים היה מבוגר מדי כדי להיאבק, הצעירים עשו כמיטב יכולתם לשרוד ומצאו להם מקומות חדשים. חלק מן האנשים לא רצה להמשיך בחקלאות, ואחרים נאחזו בקרקע בכל כוחם כדי להגשים את החזון הציוני שעבר להם בירושה מדור המייסדים.

 את אנשי מושב בן-שמן ייצג בתחילה הח' פורשטטר, שהיה כנראה מנהל החשבונות האחרון של המושב, ב9/8/48  שולח ז. מסחרי מכתב אל ועד מושב בן-שמן  במעונות העובדים ברח' פרוג 22 בתל-אביב, ומזמין אותו לפגישה.

ב6/8/48 שולח זאב סטל למרכז החקלאי רשימת מועמדים להתיישבות בוילהלמה:

      1.        דוברוב א. ח' מושב בן-שמן

      2.        גולדמן ש. ח' מושב בן-שמן

      3.        ויץ ח.       ח' מושב בן-שמן

      4.         רחמן ח.  ח' מושב בן-שמן

      5.        רוזנבוים א. (סטל) ח' מושב בן-שמן

      6.        פרידמן מ. ח' מושב בן-שמן

      7.        גרעין-כל ש. ח' מושב בן שמן

      8.        פוטש מ. מעובדי כפר הנוער בן-שמן

      9.        לבנוני י. מעובדי כפר הנוער בן-שמן

 
וילהלמה, המושבה הגרמנית, שתושביה הטמפלרים הוגלו מארץ-ישראל לאוסטרליה ע"י הבריטים, שכנה במרחק של כ- 5 ק"מ מבן-שמן.  לאחר מלחמת השחרור  ופינוי מושב "עטרות" ליד ירושלים שוכנו בוילהלמה קבוצה גדולה של אנשי עטרות. והמקום נקרא "בני-עטרות".  מתוך הרשימה של סטל הגיעו ל"בני-עטרות" שתי משפחות:

 ·שמעון וברטה גרעין-כל ושני ילדיהם עמוס ונילי שנולדו במושב בן-שמן, הגיעו לוילהלמה בתאריך 12/12/48   לאחר ששהו בכפר ויתקין עם כפר-הנוער כמעט שנה.

 ·מאיריק פרידמן בן משה פרידמן ואשתו מימי (מרים) שהתחנכה בכפר-הנוער בן-שמן, והגיעה עם העלייה הבולגרית.

 

אין ספק שהנטישה  של בן-שמן במלחמת השחרור, פרוק המסגרת של מושב בן-שמן, הפרידה מן המקום,  היוו טראומה לא קלה למייסדי המקום שהיו כבר בגיל מתקדם. גם הצעירים שהחלו לבנות את עצמם במקום, נאלצו ללכת לדרך חדשה.

 

באוגוסט 49 התאספו חברי מושב בן-שמן  והחליטו לפנות בכתב אל הקק"ל כדי להבהיר כמה נקודות:

בסופו של עניין המושב  התפרק, ותיקי בן-שמן כיום, שהיו צעירים  אז, לא זכרו או לא רצו לדבר בפרוט על האירועים הכואבים הללו. חלקם מכר את הבתים, קיבל הצעה חלופית בהתיישבות וויתר על זכויותיו באדמת בן-שמן. אחרים יצאו לגור בעיר ולא רצו עוד לעסוק בחקלאות. בתי מושב בן-שמן הפכו לשכונה הסמוכה לכפר הנוער, בחלק מן הבתים מתגוררים עובדי כפר הנוער ובאחרים גרים אנשים פרטיים.